הלכה - הרב אילן גבאי

בס''ד

שאלה: המקדש על היין או הבדיל ולא שתה מלא לוגמיו האם יצא ידי חובה או לא.

תשובה: בפסחים (קז.) מבואר שהמקדש צריך לשתות כמלוא לוגמיו, והוא רוב רבעית (שהוא מעט יותר מארבעים גרם יין) ואם לא שתה מלא לוגמיו מבואר בגמ' שם בשם רב הונא שלא יצא ידי חובה וכ''כ הטור (רעא סי''ג), אלא שהב''י (רעא סט''ו) כתב שאם נשפך הכוס קודם שטעם אין צריך לחזור ולקדש שמה שאמרו אם לא טעם לא יצא ידי חובה היינו ידי מצוה כתקנה והביא סמך מבה''ג שכתב שמי שקידש וקודם שטעם דיבר מברך בפה''ג ולא צריך לחזור ולקדש וכתב הב''י שדברים נכונים הם כיון שדיבור הוי הפסק בין ברכת הנהנין לטעימה אבל לענין הקידוש לא הוי הפסק כיון שכבר הזכיר קדושת היום. וכ''פ בשו''ע (שם), ומבואר מהב''י שכשנשפך הכוס אפי' לא טעם כלל יצא ידי חובת קידוש, ומשמע שאין הטעימה מעכבת ואפי' לא שתה כלל וכן הבין הלבוש, אך המג''א (ס''ק לב) כתב שהשו''ע חזר בו ולכן הצריך שישתה כוס אחר, וכ''כ הא''ר וגר''ז ותו''ש והמ''ב (ס''ק עח) וכה''ח אות קא. ולדינא אם לא טעם כלל י''ל סב''ל ולא יחזור לקדש ובלבד שקידש על היין כיון שהלבוש וערוה''ש (סל''ח) סוברים שדעת השו''ע שיצא וכ''כ השבט הלוי ח''ח סי' מד. ומ''מ אם טעם כל שהוא הא''ר (אות כד וכן בסי' רסט אות ג) כתב שיצא והוכיח כן מהשו''ע (רעא סי''א) ע''ש, וכ''מ בשכנה''ג, אך המ''ב (סי''א ס''ק נ וס''ק סד וסח ובביאוה''ל) כתב שאם לא שתה מלא לוגמיו לא יצא כלל. ובאמת שמסי' רסט מוכח שאפי' לא שתה מלא לוגמיו יצא שכל הטעם שהצריכו להטעים לקטן הוא מחשש ברכה לבטלה ומשמע אפי' לא שותה מלא לוגמיו (ועיין שש''כ ח''ב פמ''ט ס''ט) וכן מוכח מסי' רצו ס''ג, . ובס''ד מצאתי לר' ירוחם (ני''ב עמ' סו ע''ב) שכתב להדיא ''ופירוש מלא לוגמיו הוא מן המובחר ואם שתה פחות יצא'' וכן מוכח מהשבלי הלקט (סי' עג) ע''ש, וזה דלא כמ''ש המ''ב, וכ''פ באול''צ (ח''ב פ''כ ס''ז) שבדיעבד יצא. אלא שראיתי להרי''צ גיאת (הל' קידוש) שכתב להדיא ''אם טעם פחות ממלא לוגמיו חוזר ומברך'' וזה סייעתא למשנה ברורה, אלא שלדינא נראה ודאי שלא חוזר גם מחשש ברכה לבטלה וגם שיש כאן ספק ספיקא שמא כדעת ר' ירוחם שכתב להדיא שיצא ושמא כמ''ש בב''י שאפילו לא שתה כלל יצא ידי חובה וכ''ש שיותר נראה בדעת השו''ע שיצא גם בלא הספק ספיקא. ונפק''מ מכל האמור אם קשה לאדם לשתות יין כגון שהרופא אסר עליו לשתות יין ויכול לשתות רק מעט האם עדיף שבכל זאת יקדש על היין וישתה מעט או שיקדש על הפת ולענ''ד כיון שזה שעה''ד וכדיעבד דמי עדיף שיקדש על היין ויטעם מעט וכן מצאתי בספר עיקרי הד''ט סי' יג אות כה (וכ''כ בכה''ח סי' רעב אות נט) ודלא כמ''ש בחלקת יעקב (דפו''ח פט) ובאול''צ (ח''ב סי' כ ס''ח) ובספר מנוח''א (ח''א פ''ז סי''ט) ואכמ''ל.