פרשת דברים

רב דוד להונגדים

דברים פרק א פסוק א: אֵ֣לֶּה הַדְּבָרִ֗ים אֲשֶׁ֨ר דִּבֶּ֤ר מֹשֶׁה֙ אֶל־כָּל־יִשְׂרָאֵ֔ל בְּעֵ֖בֶר הַיַּרְדֵּ֑ן בַּמִּדְבָּ֡ר בָּֽעֲרָבָה֩ מ֨וֹל ס֜וּף בֵּֽין־ פָּארָ֧ן וּבֵֽין־תֹּ֛פֶל וְלָבָ֥ן וַחֲצֵרֹ֖ת וְדִ֥י זָהָֽב:

וחצרות - במחלוקת של קרח...ודי זהב - הוכיחן על העגל שעשו בשביל רוב זהב שהיה להם, שנאמר (הושע ב י) וכסף הרביתי לה וזהב עשו לבעל (רש"י).

המפרשים מקשים למה נקט 'וחצרות קודם 'ודי זהב', הלא זה היה קודם מחלקתו של קרח. וכתב "האבני אליהו" שהנה באמת גם אהרן היה באותו מעשה, רק דכונתו היה לשם שמים כמו שאמרו חז"ל (סנהדרין ז.) 'וירא אהרן ויבן מזבח לפניו, והיה ירא לנפשו (שמות לב ה), הינו שראה כמו שעשו לחור ולא יהיה להם כפרה. אמנם לכוארה יש לומר, דישראל היו יראים לדבר נגד אהרן הכהן, אמנם לזה יש ראיה ממחלקתו של קרח, כמו שהיו ממאנים באהרן הכהן, ומוכח דלא היו יראים ממנו כלל, ואם כן שפיר עשה אהרן. ולפי זה אתי שפיר, דאם היה אומר להם תחלה 'ודי זהב' היו אומרים ותולים הסרחון באהרון, ולכן הקדים 'וחצרות' שמשם מוכח שמיראה עשה מה שעשה.

במדרש וברש"י על הפסוק וחצרות ודי זהב. הוכיחן על חטא העגל ומחלוקתו של קרח. חצרות זה מחלוקתו של קרח. ודי זהב זה חטא העגל וכו'. ויש לדקדק הלא מעשה העגל היה קודם למחלוקתו של קרח ולמה הקדים את המאוחר. וכמו כן קשה על מאמר נעים זמירות ישראל בתהלים ויקנאו למשה וגו' תפתח ארץ ותבלע וגו' יעשו עגל בחורב וגו'. הקדים גם כן מעשה קרח לחטא העגל. ויש לפרש על פי מה דאיתא במדרש מובא ברש"י בפרשת יתרו דאמר משה לפני הקדוש ברוך הוא מפני מה אתה רוצה לענשן על חטא העגל הלא אמרת אנכי ולא יהיה לך בלשון יחיד ולי צוית ולא להם ובזה היה מלמד עליהם זכות. והנה במחלוקתו של קרח אמרו כלנו שמענו מפי הקדוש ברוך הוא אנכי ולא יהיה לך. וכוונתם דמחמת ששמענו בלשון יחיד אם כן כל אחד ואחד מאתנו חשוב בעיני הקדוש ברוך הוא כמשה. והשתא יובן הענין. וחצרות כלומר מכח החטא של קרח ועדתו נתעורר ודי זהב דהיינו החטא של עגל (חנוכת התורה דברים פרק א).

וכתב ספר "תפוחי חיים" שלא חרבה ירושלים אלא מפני שבזו בה תלמידי חכמים, (שבת קיט:). וקשה שהלא מבואר שם בגמרא שגם שאר עברות היו ביניהם, ואלו מדברי חז"ל מובן שהחורבן היה רק מפני שבזו תלמידי חכמים. ותרץ שכל זמן שכבדו לחכמים וצדקים, אף על פי שהיו להם חטאים רבים לא נענשו, כי הצדיקים היו מבטלים את הגזרות, כענין מה שאמרו חז"ל, "צדיק גוזר והקב"ה מקים, הקב"ה גוזר וצדיק מבטל", אבל כשבזו את החכמים-אז תש כחם של החכמים להגן עליהם, יען כי שוב לא היתה לאנשי העיר התקשרות עמהם. וכן כאן הקדים "וחצרות"- מעשה קרח, לדי זהב-מעשה העגל, כי לולא מעשה קרח, היה יכול משה לבטל שרש חטא העגל, אך בגלל מחלקת קרח עליו נחלש כחו ונשאר מעון זה פגם לדורות.

הרב שמעון הכהן זצ"ל בספרו "שער שמעון", מביא תירוץ נפלא מאוד מדוע התורה הקדימה 'וחצרות' מחלוקת קרח מ'די זהב' חטא העגל!, וזה לשונו, מפני מה הקדים משה להוכיח על מחלוקת קרח ורק אחר כך הוכיחם על חטא העגל. ויש להקדים שהנה מצאנו שני טעמים לקושי השעבוד של עם ישראל במצרים. יש שכתבו (פרשת דרכים דרך מצרים דרוש חמישי) שהקושי היה כדי להשלים את מכסת השעבוד שנגזרה עליהם במשך ארבע מאות שנה, כדי שיוכלו לצאת אחר מאתים ועשר שנים, ויש שכתבו שהיה זה בעבור מכירת יוסף.

ונראה שדבר זה תלוי בבאור מחלוקתם של יוסף ואחיו, שנחלקו, אם אפשר ששני מלכים ישתמשו בכתר אחד (חולין ס:). יוסף סבר שאפשר לשני מלכים להשתמש בכתר אחד, ולכן, יוכל הוא למלוך בפני יהודה, אמנם האחים סברו שאי אפשר לשני מלכים להשתמש בכתר אחד, על כן דנוהו כמורד במלכות. נמצא שאם האמת כסברת השבטים, הרי שכדין מכרו את יוסף, ושוב אין לתלות את קשי השעבוד בעוון מכירת יוסף, אלא הסבה היא כדי שיצאו קודם הזמן ממצרים. ואם האמת כסברת יוסף הרי שלא כדין מכרוהו השבטים, וקשי השעבוד הוא בעוון מכירת יוסף, ולא בשביל השלמת ארבע מאות שנות השעבוד, ואם כן יצאו ישראל ממצרים בטרם הגיע מועדם...ועוד כדי שעם ישראל יקבלו אלהותו.

ולכן אם קשי השיעבוד היה בגלל מכירת יוסף ולא כדי להשלים ארבע מאות שנה שנגזרה עליהם, עם ישראל יצאו ממצרים לפני הזמן, ואם כן יש טענה על ישראל שחטאו בעגל, שהרי כל מה שהוציאם ממצרים קודם הזמן היה כדי שיקבלו את אלהותו של ה', אך אם קשי השעבוד היה כדי להשלים ארבע מאות שנה שנגזרה עליהם, הרי עם ישראל יצאו ממצרים בזמן שנקצב להם, ואם כן יש להם ללמד זכות על עצמם במה שחטאו בעגל, בטענה שכל מה שקבלו את מלכותו ותורתו של ה', היה בגלל שכפה עליהם הר כגיגית, כמבואר בגמרא שבת (פח.). ואף קרח סבר, שאפשר לשני מלכים להשתמש בכתר אחד, שהרי הביא מאתים וחמשים ראשי סנהדראות ונתן לכלם מחתות, בטענה שטוב שיהיו הרבה כהנים גדולים (עיין אלשיך תהלים קיט קיח). ולפי זה יתבאר הטעם שהקדים את מחלוקת קרח לחטא העגל, כי בחטא העגל היה פתחון פה לישראל לומר שקבלו את מלכותו ותורתו בכפיה, אך אחר מעשה קרח שסבר כשיטת יוסף שאפשר לשני מלכים להשתמש בכתר אחד, אם כן שלא כדין מכרוהו ולכן בני ישראל נענשו בקשי השעבוד, ומה שה' הוציאם ממצרים קודם הזמן הוא בשביל שיקבלו את התורה, ואם כן אינם יכולים לטעון בעל כרחנו קבלנו את התורה, שהרי יצאו ממצרים קודם הזמן על מנת שיקבלו את התורה, וממילא מתעוררת הטענה על ישראל שעשו את העגל ואין להם במה להצטדק, ולכן הקדים משה להוכיח את ישראל מ חצרות' שהיא מחלוקת קרח, ואחר כך 'ודי זהב', כי ממעשה קרח למדנו שבני ישראל חטאו בחטא העגל. (שער שמעון פר' דברים).

וביאר התיפארת צבי וכתב דאיתא דישראל היה להם תרוץ על חטא העגל שהם פנוים, על שמשה שבר הלוחות קודם שבאו לידם לישראל וזה תליא אי משה שליח דידן או שליח דרחמנא, אי אמרינן שליח דידן אם כן הוא שליח לקבלה, וקיימא לן גבי קדושין אי עבדה אשה שליח לקבלה קדושין, כיון שהגיעו קדושין ליד השליח מקדשת, ואם כן הוי ישראל כאלו קבלו התורה מיד כשהגיעו ליד משה ומקדשין, כי התורה נתנה להם בתורת קדושין כמו ששנינו כמה פעמים 'וארשתיך לעולם'. אלא אי אמרת שליחא דרחמנא, אם כן לא הוי משה אלא שליח להולכה, ואין מקדשין עד שהגיע הקדושין ליד ישראל, ולא קבלו התורה והוי פנוים, ושפיר היה להם תרוץ על חטא העגל.

שמשה רבינו אינו יכול להוכיח על חטא העגל לבד זולתי חטא קרח, שיש לומר יש לעם ישראל תרוץ על עגל שהיו פנוים, ומשה היה שליח דרחמנא ולא היה אלא שליח להולכה, ואינו מקדשין עד שהגיע ליד ישראל, ואף הם לא יוכלו לעשות בעצמם שליחות זאת לעלות לשמים לקבל התורה, אבל מעתה אמר 'וחצרות' זו מחלקת קרח', שאמר כלנו קדושים וכלנו יכולין לקבל התורה, אם כן הוי משה שליח דידן ולא הוי ישראל פנוים ושפיר חטאו בעגל, ושפיר אמר 'ודי זהב' וחטאו בעגל.

ומדוע כתוב קודם חצרות מחלוקתו של קורח, ואח"כ די זהב – על חטא העגל? ונראה לי בס"ד לתרץ על פי דברים (ח יג-יד) וכסף וזהב ירבה לך וכו' ורם לבבך ושכחת את ה' אלהיך וכו' בריבוי הכסף לבלתי רום לבבו, כי בעשותו אוצר לכסף ולזהב, יבטח באוצרו ויסיר בטחונו מה' יתברך, וזה יגרום לאדם לעבוד עבודה זרה כי אמרו חז"ל (סוטה ד, ב) כל המתגאה כאילו עובד עבודה זרה, היינו שזה שורש עבודה זרה, והענין כי נודע (קידושין לט, ב), בכל העבירות אין הקדוש ברוך הוא מעניש על המחשבה, רק בעבודה זרה מעניש על מחשבה, וכנודע כי כל ענין גאוה הוא ענין מחשבה ורמות רוח,וכתב בספר "עבודת ישראל" (פרשת שופטים), אדם שמתחרט כראוי ומתחיל לשוב לה' והוא מתפלל איזה תפילה כראוי או שלומד קצת תורה ועושה מצוה לשמה, בפתע פתאום היצר הרע בוער בו כתנור בגסות רוח ובא לידי גאות חלילה ומחמת זה מתקלקל מדרך הטוב. ואמרו חז"ל (סוטה ד ב) כל המתגאה כאילו עובד עבודה זרה. וכן הזהירה התורה כאן לא תטע לך אשרה אצל מזבח ה' אלהיך ולא תקים לך מצבה, לך דייקא, דהיינו אתה בעצמך ובמחשבתך של גאות נדמית כאשרה וכמצבה אשר שנא ה' אלהיך. והגאות היא בגדי ה' מלך מלכי המלכים שנאמר (תהלים צג) "ה' מלך גאות לבש", והמתגאה כאילו לובש בגדי ה', וכל זה נגרם על ידי ריבוי כסף וזהב דכתיב (מיכה ג) ציון שדה תחרש לפיכך אוהב כסף לא ישבע כסף אוהב מצות לא ישבע מצות ואוהב בהמון וגו' (ויקרא רבה פר' אחרי מות כב).

בפרשתינו משה רבינו הקדים "וחצרות" רמז למחלקת קרח,כי נפילת קרח היה על ידי ריבוי כסף וזהב הרי כל שבט לוי היו לומדי תורה והיו שומרי ברית מילה במסירות נפש אפילו במדבר אף על פי שכל השבטים נמנו לקיים ברית מילה במדבר עד כניסתם לארץ ועוד קרח לקח דבר שאינו ברשותו, וכמו שכתוב בראשית פרק (טו:יג-יד) "וַיֹּא֣מֶר לְאַבְרָ֗ם יָדֹ֨עַ תֵּדַ֜ע כִּי־גֵ֣ר׀ יִהְיֶ֣ה זַרְעֲךָ֗ בְּאֶ֙רֶץ֙ לֹ֣א לָהֶ֔ם וַעֲבָד֖וּם וְעִנּ֣וּ אֹתָ֑ם אַרְבַּ֥ע מֵא֖וֹת שָׁנָֽה, וְגַ֧ם אֶת־הַגּ֛וֹי אֲשֶׁ֥ר יַעֲבֹ֖דוּ דָּ֣ן אָנֹ֑כִי וְאַחֲרֵי־כֵ֥ן יֵצְא֖וּ בִּרְכֻ֥שׁ גָּדֽוֹל". ואם כן כל שבט שעבדו בפרך במצרים מותר להם בביזת מצרים וביזת הים, אבל שבט לוי שלא היו בשיעבוד מצרים אין להם רשות ליטול מביזת מצרים וביזת הים וכן ראיתי בספר תיבת גמא (במדבר פרק ה) והרב כתב שם "כי העושק יהולל חכם ויאבד לב מתנה" (קהלת ז, ז), יראה לפרש כי קרח חכם גדול היה רק עשרו וגדולתו הטעתו, ועשירות שיש לאדם ע"י עמלו ויגיע כפו, אין מערבב כ"כ האדם, וגם רואה השגחתו יתברך, משא"כ עשירות שבא פתאום בלי טורח מהולל ומערבב לב האדם, וקרח לא היה בכלל השיעבוד וכל שבט לוי, והיה לו עושר גדול בביזת מצרים יותר מכל ישראל, והעושק היה לא מן הדין, לכן העושק ההוא אובד לב מתנה.

וקרח בשביל עשרו נתגאה והתחיל לחרחר ריב ולחלוק על משה, ונאבד הוא ועשרו בענין רע, ודע מידת הגאוה היא גרוע ביותר עד כדי כך שזה גורם לאדם להתרחק מהקב"ה, כדכתיב "ואומר ה' יתברך אין אני והוא יכולין לדור בדירה אחת" (סוטה ה' א), ואמרו עוד (שם ד' ב) שכל המתגאה כאילו עובד עבודה זרה שנאמר (משלי ט"ז, ה') תועבת ה' כל גבה לב, והרי חותם של הקב"ה היא "אמת" ולפי זה יש אפשרות להוסיף כי אמת היא מידה של יעקב אבינו שנאמר "תתן אמת ליעקב" ושלום מידת יוסף וכמו שכתוב בתנחומא (פרשת נשא) א"ל הקדוש ברוך הוא יוסף יהא שלום על העין שעצמה ולא הביטה באחת מן המצריות. והמלבי"ם כתב, כיון שהתורה נתנה על ידי משה ואהרן כל שבט לוי נתיחדו לענין קיום התורה, כמ"ש בתהילים (כא:ה) ועל פיהם יהיה כל ריב וכל נגע וכתיב יורו משפטיך ליעקב ותורתך לישראל (מלבי"ם בפר' וזאת הברכה פרק לג') ונראה לומר לפי זה כיון שקרח חלק על משה ואהרן הוא בגדר על תפרוש מן הציבור הכוונה משבט לוי, ומשה רבינו הוא מצד "אמת" וכמו שחז"ל אמרו (בבא בתרא עד.) שקרח ועדתו אומרים משה ותורתו אמת והן בדאין, ומדת אהרן הוא מידת שלום וכמו שכתוב באבות (א:יב) הלל אומר הוי מתלמידיו של אהרן אוהב שלום ורודף שלום אוהב את הבריות ומקרבן לתורה. וקרח שמצא מטמוניות שהטמין יוסף היה לו להשתמש במידת אמת ושלום, וכיון שהוא לא השתמש כך אלא חלק על משה רבינו ואהרן הכהן בסוף קיבל את עונשו, וירדו הוא וכל עדתו וכל אשר להם חיים שאולה, וקרח עצמו היה מן השרופים ומן הבלועים, מן השרופים כיון שהוא חולק על אמת ושלום כי ראשי תיבות אמת שלום "אש", מן הבלועים כי קרח בא מצד הגאוה ומשה רבינו מצד הענוה שנאמר "האיש משה ענו (עניו) מאוד מכל האדם אשר על פני האדמה" (במדבר יב) ומי מעיד על ענותנותו של משה? האדמה ולכן פתחה את פיה האדמה ובלעה את קרח .וכתב רבינו הבן איש חי בספרו בן יהוידע על סנהדרין (קי א), דלמ"ד שקרח היה מן השרופים ומן הבלועים. י"ל שהיה בו שריפת נשמה וגוף קיים ואח"כ נעשה בגופו ענין בליעה ע"ש.

עתה מובן למה כאן מרע"ה הקדים "וחצרות" מחלוקת קרח ואחר כך "די זהב" חטא העגל אף על פי שחטא העגל היה קודם למחלקת קרח, כדי ללמד אותנו שאדם חייב לעשות חצרות בכסף וזהב שיש לו, ולומר די לזהב ולא להיות כקרח שנטל שלא מחלקו, על פי מאמר רבותינו, "איזהו עשיר השמח בחלקו" שנאמר (תהלים קכ"ח) יגיע כפיך כי תאכל אשריך וטוב לך אשריך בעולם הזה וטוב לך לעולם הבא (אבות ד:א), אם לא שהעושר יכול לגרום לו למידת הגרוע ביותר שהיא גאוה, וכל המתגאה הוא כאילו עובד עבודה זרה שהוא שורש לכל עבודה זרה, וכאילו בא על כל העריות ואין עפרו ננער בתחית המתים וכהנה רעות רבות.

עוד "וחצרת" מרמז על תרי"ג מצות שקבלנו מהשם יתברך שמו, כי "וחצרת" עלה לגי' 704 כמספר תרי"ג (613) אם שם אדנות ויקוק (91), ולכן אדם חייב לעשות חצרת ממצות ה', דהיינו לקבל תורה ומלכותו של הקב"ה ועוד "וחצרת" ר"ת ריבוי חסד צדקה תורה ותפילה, וכל זה יתן לאדם כח לומר די לזהב, כי "די זהב" עלה לגי' כח. ולכן הקדים משה להוכיח את ישראל מחצרות' מחלוקת קרח, ואחר כך 'ודי זהב', כדי ללמד אותנו שרק על ידי קבלת מלכותו ותורתו של הקב"ה יש לאדם כח להתגבר על מדת גאוה שנותן פתח לעבודה זרה שנרמז בדי זהב חטא העגל.

פרשת דברים תשפב

רב מנחם

בפרק א' פסוק כב' נאמר ותקרבון אלי כולכם ותאמרו נשלחה אנשים לפנינו ויחפרו לנו את הארץ.

באותה שעה כשבאו לשאול את משה על עניין המרגלים , השאלה היתה שאלה גורלית ובשאלה זו היו תלויים חייהם של כל עם ישראל שבאותו דור אם יכנסו לארץ או ימותו במדבר. ולא זו בלבד אלא שבשאלה זו היה תלוי עתידו של עם ישראל לדורות . שהרי מחמת שבכו באותו לילה שחזרו המרגלים שהיה ליל ט' באב נענשו והיתה להם בכיה לדורות ונחרב בית המקדש הראשון והשני .וכמה אסונות נוראים היו לעם ישראל באותו לילה רח"ל.ועד היום אנחנו מתאבלים בלילה הזה.

והנה העצה הטובה ביותר היתה שילכו לשאול את משה שהרי הנוטל עצה מהזקנים אינו נכשל. ואין לך יותר גדול ממשה שאנו מתפללים בכל יום השיבה שופטינו כבראשונה ויועצנו כבתחילה. ויועצינו אלו הם משה ואהרון שיעצו לנו לקבל את התורה. ואם כן אין לך ראוי יותר ממשה רבנו לקבל ממנו עצה על עניין כל כך גורלי לעם ישראל. ולא זו אף זו שמשה רבנו הביא את השאלה לפני הקב"ה שנאמר וישלח אותם משה על פי השם. ואחרי שמשה התיעץ עם הקב"ה ואם כן שאלה גורלית זו לכאורה היתה ראויה לקבל את העצה הטובה ביותר.

ואולם בסופו של דבר העצה שנתן להם משה על פי השם שישלחו את המרגלים היתה לכאורה הסיבה שגרמה להם לכל האסונות וא"כ חייבים אנו להתבונן בזה איך יתכן שעם ישראל התיעץ עם משה ששאל את הקב"ה ובתוצאה נכשלו כישלון חרוץ.

ובאמת אם נתבונן נראה שזו בדיוק התוכחה שמוכיח אותם משה שאמר להם לפני כן בפרק א' פסוק יז' והדבר אשר יקשה מכם תקריבון אלי ושמעתיו. דהיינו שמשה לימד אותם שישאלו את החכמים בכדי שיקבלו דעת תורה והראה להם משה שאע"פ ששאלו אותו נכשלו. משום שלא שאלו את שאלתם לשם שמים אלא להתחכם.ולכן גרמו למשה רבנו לטעות כמו שכתוב וייטב בעיני הדבר בעיני ולא בעיני המקום. שכשבאו ישראל למשה וביקשוהו שישלח מרגלים לרגל את הארץ שנאמר ותקרבון אלי כולכם ותאמרו נשלחה אנשים לפנינו ויחפרו לנו את הארץ. אמר להם משה וכי אתם לא מאמינים בה' שהארץ טובה. אמרו לו, אנחנו מאמינים בני מאמינים. אך ה' הבטיח לנו שנמצא רכוש גדול, ככתוב ובתים מלאים כל טוב אשר לא בנית. ועתה שמענו שהכנעני יושבי הארץ עשו חפירות, והחביאו את הכסף והזהב בתוך החפירות. אמנם לנו לא איכפת אם לא נמצא כסף וזהב, אך אנו חוששים לכבוד השם יתברך, שהבטחתו אכן תתקיים. וזהו אומרו ויחפרו לנו את הארץ דהיינו שיגלו את החפירות.

ומשה כששמע את זאת, היה הדבר טוב בעיניו שחסים על כבודו יתברך. ככתוב ויטב בעיני הדבר ואז הלך להמלר בשכינה. אמר לו ה' משה, אתה בשר ודם שאינך בוחן לבות וכליות, ואינה יודע מה מסתתר בלבם, ולך יכולים לומר מה שאומרים. אך אני יודע את הלבבות ויודע שהם לא מאמינים בי. ולכן ביקשו לשלוח מרגלים, ולכן מהשליחות הזו לא יצא דבר טוב.

ומזה רצה משה שיקחו מוסר לדורי דורות שכל אדם או ציבור שירצו לקבל עצה מחכמי ישראל יזהרו לשאול לשם שמים ולא לשם עניין אישי . שהרי מי ששואל ורוצה לקבל תשובה שמתאימה לו ולא לברר מה רצון השם. גם אם ישאל את משה, ומשה ישאל את הקב"ה, לבסוף יכשל ותהיה לו בכיה לדורות. אבל מי שישאל לשם שמים לא יבוש ולא יכלם ולא יכשל לעולם ועד. וברוך השם ששתל צדיקים בכל דור ודור ואנחנו יכולים לקבל מהם עצה טובה ונכונה אם נשאל אותם באמת כדי לדעת מה רצון השם וע"י זה נזכה לעשות רצונו כרצונו.