פרשת ואתחנן

דברים פרק ג:כג: וָאֶתְחַנַּ֖ן אֶל־יְקֹוָ֑ק בָּעֵ֥ת הַהִ֖וא לֵאמֹֽר:

ואתחנן - אין חנון בכל מקום אלא לשון מתנת חנם...דבר אחר זה אחד מעשרה לשונות שנקראת תפלה, כדאיתא בספרי: בעת ההיא - לאחר שכבשתי ארץ סיחון ועוג דמיתי שמא הותר הנדר. לאמר - זה אחד משלש מקומות שאמר משה לפני המקום איני מניחך עד שתודיעני אם תעשה שאלתי אם לאו: (רש"י ג:כג).

וכתב דעת זקנים, שבעה שמות יש לתפלה ואלו הן תפלה תחינה צעקה זעקה נפילה פגיעה רנה ובכלן לא התפלל משה אלא בתחינה...ד"א שהתפלל משה תקט"ו תפלות כמנין ואתחנן. (דעת זקנים, ילקוט שמעוני רמז תתקמ). ופירש בעל הטורים ואתחנן. בגימטריא שירה. שאמר לפניו שירה כדי שישמע תפלתו (ספרי). וכתוב במדרש תהלים שוחר טוב (מזמור יח) מהו ואתחנן, מלמד שהרבה תחנונים כנגד מלאכי השרת, כתיב הכא ואתחנן, וכתיב התם ורגליהם רגל ישרה (יחזקאל א ז), ואתחנן גימטריא חמש מאות וחמש עשרה כמנין ישרה.

ראינו לעיל שרש"י פירש "בעת ההיא" לאחר שכבשתי ארץ סיחון ועוג דמיתי שמא הותר הנדר, ומדוע דוקא אחרי שמשה כבש ארץ סיחון ועוג חשב שמא הותר הנדר, וכתב הפני יהושוע (ברכות לב א) נמצינו למידין דמקמי הכי לא היה פתחון פה למשה להתפלל שיכנס לארץ ישראל כיון שהיה ע"י שבועה של הקדוש ברוך הוא באומרו לכן לא תביאו ולכן לשון שבועה היא עד שמצא מקום לומר שמא הותר הנדר והיינו ע"י כבישת ארץ סיחון ועוג ומצינו ג"כ בפסוק פרשת דברים שאמר הקדוש ברוך הוא למשה ראה נתתי בידך את סיחון מלך חשבון האמורי ואת ארצו החל רש וגו' היום הזה אחל תת וגו' ויש במדרש ובפרש"י בחומש שכפה שר של אמוריים של מעלה תחת רגליו של משה כו' נמצא דלפי"ז מאותו יום ואילך היה פתחון פה למשה להתפלל ולומר שמא הותר הנדר, ודיבור זה בכל פרשה זו היה בט"ו באב כדאיתא בפ' יש נוחלין (ב"ב דף קכ"א ע"א) דהיינו ביום שכלו בו מתי מדבר. (פני יהושוע ברכות לב א). ועוד נראה לי מאותו יום (ט"ו באב) ואילך היה פתחון פה למשה כי המילה "ביום ההיא" מתייחס גם לאותו יום שנגלה ה' למשה רבינו בסנה, ושם הקב"ה אמר למשה לומר לעם ישראל "אהיה שלחני", ומלת "ההיא" בהיפוך שם אהיה.

ויש לשאול מה ענין בין כבישת ארץ סיחון ועוג עם תרט"ו תפילת של מרע"ה להיכנס לארץ? החידושי הרי"ם כתב שכל זמן שסיחון ועוג, שני כוחות הרע העצומים, היו קיימים-לא היו דבריו של משה יכולים לחדור לתוך לבותיהם של ישראל. סיחון טימא את מחשבותיהם של ישראל, אשר יושב בחשבון, ועוג היה שולט על ידיהם של ישראל, אשר יושב בעשתרות באדרעי (זרוע בלשון ארמית אדרעי) רק לאחר שחוסלו שני הכוחות הללו יכלו דבריו של משה להביא לידי ההשפעה הראויה על ישראל. (מעינה של תורה פר' דברים). ובמדרש איכה שנינו - א"ר לוי כל ערב תשעה באב היה משה מוציא כרוז בכל המחנה ואומר צאו לחפור, והיו יוצאין וחופרין קברות וישנין בהן. לשחרית היה מוציא כרוז ואומר קומו והפרישו המתים מן החיים. ושנת הארבעים האחרון עשו כן ומצאו עצמן שלמים, אמרו דומה שטעינו בחשבון, וכן בעשור ובאחד עשר ובשנים עשר ושלשה עשר וארבע עשר כיון דאיתמלא סיהרא אמרו דומה שהקב"ה ביטל אותה גזירה מעלינו, וחזרו ועשאוהו יום טוב.

אבל לכאורה קשה הרי הקב"ה נשבע שכל יוצאי מצרים מגיל כ' עד ס' ימותו במדבר, אם כן איך יתכן שבאותו סוף מ' שנה במדבר שחפרו יצאו חיים וחשבו שטעו בחשבון. ומצאתי תירוץ נפלא מאוד בספר דף על הדף, אולם יש לומר, דהיינו טעמא, דאותה הקבוצה האחרונה שהיו צריכים למות, באמת אף הם נכנסו לקברים כדרך שהיו נכנסים כל ישראל בכל שנה ושנה ביום ט' באב, אולם ההבדל הוא דהנה בכל שנה כשהיו ישראל נכנסים לקברים לא היו בטוחים שהם ימותו בודאי באותה שנה, דעדיין היה ספק בליבם שמא ישארו בחיים עד השנה הבאה, אולם אותם שנשארו בשנה האחרונה, ידעו שהם ימותו בודאות באותה שנה, ולכן עשו תשובה שלימה, ונשאו תפילה ותחינה לפני הקדוש ברוך הוא שירחם עליהם ויבטל מעליהם את הגזירה הקשה הזאת, ושיזכו להכנס לארץ ישראל ולא ימותו במדבר, ואותה תפלה בקעה מהם ממעמקי ליבם, כיון שידעו שהפעם הזאת מיתתם הוא בודאות גמורה, ולא כאשר היה בכל שנה ושנה שהיה דבר זה בספק, שמא ימותו ט"ו אלף אחרים, והמיתה לא תפגע בהם. ומכיון שהיתה זאת תפילה ממעמקי הלב א"כ כאמור יש בכוחה של תפילה זאת לבטל אף גזירה קשה ונוראה כזאת שיש עימה שבועה. וק"ל ודפח"ח. (דף על הדף ב"ב קכא א).

ונראה לי לפי זה מובן עתה מדוע רש"י כתב – אחרי שמרע"ה כבש ארץ סיחון ועוג חשב ואומר דמיתי שמא הותר הנדר, כי באותה שנה האחרונה, ידעו שהם ימותו בודאות, ולכן עשו תשובה שלימה גמורה, ונשאו תפילה ומכיון שהיתה זאת תפילה ממעמקי הלב, יש בכוחה של תפילה זאת לבטל אף גזירה קשה ונוראה כזאת שיש עימה שבועה וזה מראה לנו שבאותו שנה עם ישראל כבשו מידת הרע של סיחון ועוג על ידי כח התפילה ממעמקי הלב, שני כוחות הרע העצומים כוחות טומאת המחשבה שנרמז לסיחון וגם על כוחות טומאת ידים שנרמז לעוג מלך הבשן. ועוד נראה לומר כיון שמשה כבש סיחון ועוג בחודש אלול זמן הסליחות ראה משה הזמן ההוא זמן לבקשת רחמים.

ולכן נראה לומר שזהו כוונת הפירוש "לאחר שכבשתי ארץ סיחון ועוג דמיתי שמא הותר הנדר", כי אם עם ישראל זכו לבטל הגזירה הקשה הזאת על שבועת ה' על ידי תפילה ממעמקי הלב, כל שכן משה רבינו שכבש בפועל את סיחון ועוג, ועוד כיון שיש חלק מיוצאי מצרים שזכו לבטל הגזירה הקשה כדי להיכנס לארץ ישראל כדלעיל, אם כן גם משה רבינו חשב שמא הותר הנדר גם לגביו, ומצינו ברש"י דברים (ח:א) שכתב ומדרש אגדה אם התחלת במצוה גמור אותה, כיון שמשה רבינו התחיל במצות יציאת מצרים הרי הוא יכול לגמור, ואם חלק מיוצאי מצרים יזכו להיכנם לארץ ישראל אף על פי שיש שבועת ה' שכולם ימותו במדבר כדלעיל יתכן שגם למשה רבינו יהיה לו זכות על ידי תפילה ולכן הרבה לתרט"ו תפילות, ולמשה רבינו יש לו עוד מצוה להשלים כיון שהוא התחיל בעצמות יוסף.

וראינו לעיל שמשה רבינו התפלל תקט"ו תפילות, ומסביר הפני יהושוע, נמצא מאותו יום ואילך היה פתחון פה למשה להתפלל ולומר שמא הותר הנדר, ודיבור זה בכל פרשה זו היה בט"ו באב כדאיתא בפ' יש נוחלין (ב"ב דף קכ"א ע"א) דהיינו ביום שכלו בו מתי מדבר דכתיב ויהי כאשר תמו ע"ש בפרש"י ותוס' באריכות וא"כ צא וחשוב מן ט"ו באב עד ז' באדר יום שמת בו משה כשתחשוב החדשים על הסדר אחד מלא ואחד חסר עולה מאתיים יום דהיינו ד' מלאים וג' חסרים ועוד ז' ימים ואם היה מתפלל משה בכל אותן ימים ג' תפלות בכל יום היה ת"ר תפלות רק שידוע שבשבת אין היחיד שואל צרכיו וא"כ כשתסיר כ"ח שבתות שהיו באותן ימים של ר' יום נשאר קע"ב ימים ג' תפלות בכל יום הרי תקי"ו אמנם שתפלת ט"ו בעצמו כיון שלא היה הדיבור מתייחד עם משה אלא ביום ולא בלילה א"כ באותו יום ט"ו לא היה מתפלל כי אם שתי תפלות הרי לך חשבון מכון שתקט"ו תפלות התפלל משה מאותו יום ט"ו באב עד יום מותו שהוא ז' באדר שמת בו בשעת מנחה כדאיתא במדרש, כן נראה לי נכון. ובדרוש העליתי עוד שזה פירוש הפסוק רב לך אל תוסף דבר אלי עוד שאילו התפלל משה עוד תפלה אחת שהם תקי"ו ועולה ו' פעמים כמנין אלקים היה ממתיק בזה ו' בתי דינין האמורין בפרק במה בהמה והיה נענה בתפלתו, לכך אמר לו אל תוסף דבר. (פני יהושוע ברכות לב א).

ויש אומרים משה רבינו נתן רמז לבני ישראל שיתפללו עליו שגם הוא יזכה להיכנס לארץ (דברים רבה פרשה ז), והפני יהושוע לעיל אומר שאילו התפלל משה עוד תפלה אחת שהם תקי"ו ועולה ו' פעמים כמנין אלקים היה ממתיק בזה ו' בתי דינין האמורין בפרק במה בהמה והיה נענה בתפלתו...ורצוני להוסיף אם עם ישראל היו מתפללים למען משה רבינו היו מבטלים את הגזירה כי ראינו שמשה מתפלל תקט"ו תפילות ואם תוסיף שם יקוק יוצא שם ישראל. רמז שעל ידי תפילות של עם ישראל יש אפשרות להפוך מידת הדין למידת הרחמים.

חז"ל אמרו "אין תפילה חוזרת ריקם", אם כן תפילת משה תהיה הכי חזקה מכל אדם ומדוע הקב"ה אמר רב לך? כתב חשוקי חמד, לפעמים נדמה שהתפילה לא הועילה, אבל באמת התפילה הועילה, אין תפילה חוזרת ריקם, לפעמים רואים זאת, לפעמים לא רואים, ולפעמים זה מגיע רק לאחר זמן, אבל תמיד תמיד היא מועילה ומשפיעה. כתב בספר חסידים (סימן תקנג) יש מתפלל ונענה, ויש מתפלל ואינו נענה, הטעם לפי שצער חבירו ועלבונו של חבירו אינו מעלה על לבו של מתפלל זה, יתכן שלא יהיה נענה, לפי שהיה לו לחשוב אלו הייתי בצער של זה, הייתי צריך להתפלל עליו.(חשוקי חמד יבמות קה ב).

ולפי הרב חשוקי חמד עדיין יש קושי להבין, כי מי יותר גדול ממשה רבינו להרגיש צער ועלבונם של עם ישראל, עד כדי כך שחז"ל אמרו בברכות (לב א) שמשה מסר עצמו למיתה עליהם שנאמר "ואם אין מחני נא מספרך" (שמות לב), אם כן היה ראוי לקבל תפילתו של משה רבינו ומדוע ה' "אמר רב לך"? כדי להבין חשוב לראות כמה טעמים מדוע משה רבינו לא זכה להכנס לארץ ישראל. אמר רבי תנחומא: "תחנונים ידבר רש" זה משה "ועשיר יענה עזות"-זה הקב"ה שהוא עשירו של עולם שאמר לו "רב לך" (מדרש). פלא עצום הוא זה, שרבי תנחומא דורש את לשון הכתוב "יענה עזות" על הקב"ה? אמר על כך היהודי הקדוש מפשיסחא ז"ל, כי בעולם העליון אכן נדרש רבי תנחומא לתת ביאורים על הדרש הזה, והוא השיב כי כוונתו היתה כך: הרי ידוע שאלמלי היה משה רבינו נכנס לארץ היה מביא בזאת את הגאולה השלמה ושוב לא היה עוד כל חורבן. ברם, הגאולה השלמה מן ההכרח שתבוא על ידי משיח בן דוד, לפיכך לא היתה העת ההיא כשרה לגאולה שלמה.

וזה מרומז במלה "רב" ר"ת רות בועז-היינו: שהגאולה תבוא רק על ידי בן דוד המלך, שיצא מרות ובועז. ואם ברצוננו להשלים את אותיות "רב" כדי שיתקבלו השמות רות ובועז בשלמות, עלינו להוסיף את אותיות עזות. זהו אילוא שרמז רבי תנחומא בדרשתו: ועשיר יענה עזות בתוך פרוש על רב לך- שאמר הקב"ה למשה, כי הגאולה אינה יכולה לבוא אלא על ידי צאצא של רות ובועז ולא על ידו.(מעינה של תורה פר ואתחנן) לפי זה אפשר לומר שמשה גם ביקש שדוד יהיה ראש להביא גאולה כי ואתחנן עלה גם "ראש דוד" או משה מתכוון להביא גאולה מידית להביא דוד בראש בכניסת לארץ, אם כל זאת לא קיבל ה' תפילתו כי הזמן אינו מגיע לשלמות.

כתב בדברים רבה (פרשה ז:י), שני דברים גזר הקב"ה אחד על ישראל ואחד על משה. אחד על ישראל, בשעה שעשו אותו מעשה, מנין? שנאמר: (דברים ט) הרף ממני ואשמידם. ואחד על משה, בשעה שביקש משה ליכנס לארץ ישראל, אמר לו הקב"ה: לא תעבור את הירדן הזה. ומשה ביקש מן הקב"ה לבטל את שתיהן...אמר הקב"ה למשה, אתה רוצה לאחוז את החבל בשני ראשין? א"ל: אם אעברה נא אתה מבקש לקיים, בטל סלח נא, ואם סלח נא אתה מבקש לקיים, בטל אעברה נא. אריב"ל: כיון ששמע משה רבינו כך" אמר לפניו: רבש"ע! ימות משה ומאה כיוצא בו ולא תנזק צפורנו של אחד מהם" (עיין גם בראשית רבה לט ו). ועוד מובא בדברים רבה (פרשה ב) מי שהודה בארצו נקבר בארצו יוסף הודה בארצו ולכן נקבר בארצו שנאמר (בראשית לט) ראו הביא לנו איש עברי וגו' ולא כפר, אלא (שם בראשית מ) גנב גנבתי מארץ העברים, ומשה לא הודה בארצו לא נקבר בארצו שנאמר (שמות ב) איש מצרי הצילנו מיד הרועים, והוא שומע ושותק.

על פי הספורנו, אילו משה היה נכנס לארץ, לעולם לא יהיה גלות (ספורנו דברים ג:כה-כו) ועיין עוד באור החיים (דברים א:לז) שמביא גמרא סוטה (ט א) שאם משה היה נכנס ובונה בית המקדש לא היה הבית נחרב שאין אומה ולשון נוגעת בו.וכתב "מפי השמועה" אלמלי נכנס משה רבנו לארץ ישראל לא היתה נחרבת לעולם, לפיכך, אווירה של ארץ ישראל, שראהו משה מרחוק, נשאר תמיד בקדושתו אפילו בזמן החורבן, ואמנם אמרו חכמינו, "אוירא דארץ ישראל מחכים" (ב"ב קנח) לפי שמבטו של משה רבנו נשאר קיים באוויר (מעינה של תורה פר' ואתחנן). וכתב החזקוני דברים (ג:כו), אמר הקדוש ברוך הוא למשה אם אתה עובר בארץ יאמרו מה שנגזר על דור המדבר שלא ליכנס לארץ היינו לפי שאין להם חלק לעולם הבא ואם תכנס לארץ בתפלתך יאמרו לא חש משה אלא על עצמו אלא תיקבר אצלם ותביא עמך כל ישראל לעתיד לבוא. (עיין עוד דברים רבה פרשה ב:ט)

אם כן תפילתו של משה רבינו אינה חוזרת ריקם אלא הקב"ה שומר תפילתו כדי להביא גאולה לכל עם ישראל לעתיד לבוא, כיון שהיא תפילה הכי יקרה ביותר מבריאת העולם, ולכן משה יחד עם כל אלה שלא זכו להיכנס לארץ ישראל – הן בדורו של משה והן לאורך הדורות – יצמחו ממקומות מנוחתם ויירשו את מקומם בקרב עם ישראל בארץ הקודש על ידי כח תפילתו.

יהי רצון שכולנו נזכה לגאולה שלמה במהרה בימינו, שבת שלום!

פרשת ואתחנן

הרה”ג הרב מנחם גמליאל שליט”א

ראש כולל מנחת יהודה שדרות.

כאשר נתן הקב"ה את התורה לישראל בהר סיני פתח תחילה באנכי ה' אלוקיך וכו'

ובגמ' קדושין לא. דרש עולה רבה אפיתחא דבי נשיאה. מאי דכתיב יודוך ה' כל מלכי ארץ כי שמעו אמרי פיך . מאמר פיך לא נאמר אלא אמרי פיך. בשעה שאמר הקב"ה אנכי ולא יהיה לך אמרו לכבוד עצמו הוא דורש. כיון שאמר כבד את אביך ואת אמך חזרו והודו למאמרות הראשונות.

וצריך להבין מדוע לאחר ששמעו הגויים שאמר הקב"ה כבד את אביך ואת אימך הודו לדיברות הראשונות. לכאורה היו צריכים להודות רק לדיברות האחרונות שבהם מצוה הקב"ה לכבד את ההורים שזו מצוה שיש בה הגיון . ולא להסכים עם מה שאמר הקב"ה אנכי ולא יהיה שהם מצוות שאין בהם הגיון. וצריך עוד להבין, מה מצוה הקב"ה את עם ישראל באומרו אנכי ה' אלוהיך. שהרי אין כאן צווי לעשות מעשה, או לא לעשות מעשה.

והנראה לבאר בזה, שהקב"ה נתן לעם ישראל בתחילת דיבורו איתם את היסוד של קיום כל התורה כולה. והיסוד הוא שהקב"ה אדון הכל היה הוה ויהיה . והוא אלהים כלומר תקיף ובעל היכולת ובעל הכוחות כולם. והסוד בזה שרק ע"י שאדם יבין את שליטתו המוחלטת של הקב"ה בעולם, ושיש דין ויש דיין אז יכנע לבבו ויוכל לקים את כל חוקי התורה .

ואולם אומות העולם לא הבינו בתחילה שזה היסוד שעליו בנוית כל ההנהגות של האדם בעולם, ולכן לא קיבלו את מה שאמר אנכי ה' אלוהיך.

וכששמעו אומות העולם שאמר הקב"ה כבד את אביך ואת אימך, ראו שיש הגיון במצוותיו של הקב"ה. שהרי כיבוד הורים זו מצוה שיש בה הגיון. שאדם צריך לכבד את מי שגידל אותו, והגן עליו, ולימד אותו והקדיש מחייב בשבילו.וכשקבלו את דברי השם יתברך, התבוננו בזה, שהרי גם את מצות כבוד הורים שהיא מצוה הגיונית יכול כל אדם למצוא סיבות לא לקיים . כגון אם אביו ואימו ציערו אותו מאוד לפי דעתו. או שאביו ואמו לא גידלו אותו והוא היה מאומץ. או שאביו ואימו הם אנשים רעים לדעתו. ואם כן נמצא שאין תוקף גם למצוות ההגיוניות.

ואשר על כן הודו אומות העולם לקב"ה על הדיברות הראשונות. שהרי על פי הדיברות הראשונות המצוה לכבד הורים אינה תלויה בהגיון, אלא בצווי השם יתברך, שהוא יודע את כל החשבונות הרבים. ובכל זאת ציוה שיש חיוב גמור לכבד הורים, גם לאדם שחושב שהוא לא חייב, הקב"ה מחייב אותו משום שהשם הוא האלוהים .

ובכדי שלא יאמר האדם שמצוותיו של הקב"ה אינם מחייבות אותו, מכיון שיש לו אלוהים אחרים ציוה הקב"ה לא יהיה לך אלוהים אחרים על פני.

ואפשר להביא עוד כהנה וכהנה דוגמאות שגם מצוות הגיוניות שאי אפשר להתווכח עליהם בלי יראת אלוהים לא יהיה להם תוקף כלל. כגון לא תרצח שהוא איסור שכל בר דעת מבין, שאי אפשר לנהל את העולם אם אחד ירצח את חברו. וק"ו בין בנו של ק"ו שלא לרצוח מי שהוא חסר ישע. ואולם יש אנשים שמאמינים שמותר לעשות הפלות, ולרצוח עוברים במעי אימם. ולא זו אף זו שההורים של אותו עובר שהם אמורים על פי ההגיון להגן עליו הם בעצמם רוצחים אותו.

נמצא שאפילו אומות העולם הודו והסכימו במעמד הר סיני שהדברות הראשונות הם היסוד לקיום העולם ורק קיומם מבטיח עולם שלם ומתוקן.