נאמר בהפטרה שובה ישראל עד ה' אלוקיך.ומשם למדנו את מצות התשובה ואולם גם כשאדם עושה תשובה לא כל העוונות מתכפרות בתשובה. וכמו שכתב הרמב"ם הלכות תשובה פרק א וז"ל - אף על פי שהתשובה מכפרת על הכל ועצמו של יום הכפורים מכפר, יש עבירות שהן מתכפרים לשעתן ויש עבירות שאין מתכפרים אלא לאחר זמן, כיצד עבר אדם על מצות עשה שאין בה כרת ועשה תשובה אינו זז משם עד שמוחלין לו ובאלו נאמר שובו בנים שובבים ארפא משובותיכם וגו', עבר על מצות לא תעשה שאין בה כרת ולא מיתת בית דין ועשה תשובה, תשובה תולה ויום הכפורים מכפר ובאלו נאמר כי ביום הזה יכפר עליכם, עבר על כריתות ומיתות בית דין ועשה תשובה, תשובה ויום הכפורים תולין ויסורין הבאין עליו גומרין לו הכפרה, ולעולם אין מתכפר לו כפרה גמורה עד שיבואו עליו יסורין ובאלו נאמר ופקדתי בשבט פשעם ובנגעים עונם, במה דברים אמורים בשלא חילל את השם בשעה שעבר אבל המחלל את השם אף על פי שעשה תשובה והגיע יום הכפורים והוא עומד בתשובתו ובאו עליו יסורין אינו מתכפר לו כפרה גמורה עד שימות, אלא תשובה יום הכפורים ויסורין שלשתן תולין ומיתה מכפרת שנאמר ונגלה באזני ה' צבאות אם יכופר העון הזה לכם עד תמותון.
וכתב הבני יששכר שובה ישראל עד וכו', יש לפרש על פי מה שכתב הרב הגדול מו' חיד"א זללה"ה ד' חילוקי כפרה אינם רק להשב מיראה אבל השב מאהבה אין צריך לד' חילוקי כפרה רק מתכפר הכל בתשובה לבדה, כתב כן בשם גדולי הקדמונים (ולא נודע לי מקומו איה, וסוגיות הש"ס לא נודעו במסילות הללו, אבל כיון שפסק כן רב מובהק בדורו בבית דין של מטה, פוסקין כן להלכה בבית דין של מעלה), והנה ענין שב מאהבה כתב המהרש"א זללה"ה [ח"א יומא פו ב] שעושה ענינים יתירים יתר על ציווי התורה והוא ויתור הנה יש לומר כיון שהוא עושה דרך ויתור עם השי"ת כביכול הנה כתורה הוא שהשם יתברך יעשה עמו גם כן דרך ויתור ומתכפר לו הכל בתשובה לבדה.
ובזה יתבאר לך, שובה ישראל עד י"י אלקיך, היינו הוי"ה בניקוד אלקים שהיא תשובה עלאה תשובה מאהבה, ואמר הטעם, כי כשלת בעונך, עבירות גמורות גדולות, ותשובה תתאה לא מהני רק על ביטול מצות עשה, על כן הנך צריך לתשובה עילאה, וכיון שאתה שב בבחינת תשובה עילאה תשובה מאהבה, הנה קחו עמכם דברים (בעלמא) ושובו אל י"י, ותיכף יכופר הכל.
ויתפרש עוד על דרך הנ"ל, עפ"י מה שכתב הרב הקדוש הנ"ל הלומד תורה לשמה אין צריך לד' חילוקי כפרה, והנה כל התורה כולה שמותיו של הקדוש ברוך הוא [זוה"ק ח"ב פ"ז ע"א] אשר כולם תלוים בשם הנכבד, ואם כן תורת אמת הוי"ה תמימה, והיא ענין לימוד תורה לשמה, שבלימודו הנה הוא נדבק כביכול בעצם כבודו יתברך שמו, וראו כל עמי הארץ כי שם הוי"ה נקרא עליו, וזהו שיש לפרש שובה ישראל עד הוי"ה אלקיך, עד אשר השם הוי"ה יהיה נקרא עליך להיות אלקיך, היינו על ידי לימוד תורת הוי"ה תמימה, ואמר הטעם כי כשלת בעונך, עונות ממש וכנ"ל, אבל כשתלמוד תורה הנה קחו עמכם דברים ושובו אל השם. ונלמד מכאן יסוד גדול שאדם שקובע עיתים לתורה זוכה לעשות תשובה מאהבה ומוחלים לו את כל עוונותיו בלא יסורים.
Comments