top of page
  • shivteimenashe

פרשת כי תצא - הרב דוד להונגדים







הרב דוד להונגדים


דברים כא, י-יג: כִּֽי־תֵצֵ֥א לַמִּלְחָמָ֖ה עַל־אֹיְבֶ֑יךָ וּנְתָנ֞וֹ יְקֹוָ֧ק אֱלֹהֶ֛יךָ בְּיָדֶ֖ךָ וְשָׁבִ֥יתָ שִׁבְיֽוֹ, וְרָאִיתָ֙ בַּשִּׁבְיָ֔ה אֵ֖שֶׁת יְפַת־תֹּ֑אַר וְחָשַׁקְתָּ֣ בָ֔הּ וְלָקַחְתָּ֥ לְךָ֖ לְאִשָּֽׁה.

כי תצא למלחמה - במלחמת הרשות הכתוב מדבר, שבמלחמת ארץ ישראל אין לומר ושבית שביו, שהרי כבר נאמר (לעיל כ טז) לא תחיה כל נשמה: (רש"י)

בסנהדרין (ב א) אין מוציאין למלחמת הרשות - אלא על פי בית דין של שבעים ואחד...אין עושין סנהדריות לשבטים אלא על פי בית דין של שבעים ואחד.

הפני יהושע כתב במסכת (שבת סד א) ואף על גב דיפת תואר לא הותרה להם אלא במלחמת רשות כמו שפירש רש"י בחומש בפרשת כי תצא (דברים כ"א י') דאי במלחמת חובה כבר כתיב לא תחיה כל נשמה אפ"ה משמע להו להתוס' דהאי מלחמת חובה היינו דוקא מלחמת שבעה אומות משא"כ הך דהכא במלחמת מדין אף על גב שהיתה ע"פ הדיבור אפ"ה לא דמי למלחמות שבע אומות שהן לכיבוש ארץ ישראל ועליהם נאמר לא תחיה כל נשמה, עיין שם באריכות שהרב מאריך ההבדל בין מלחמת שבעה אומות ומלחמת מדין, והנודע ביהודה כתב וגם יפ"ת לא משכחת לה אלא בשעת מלחמה והרי למלחמת הרשות אין מוציאין אלא ע"פ ב"ד של שבעים ואחד כמפורש במשנה ריש סנהדרין וכבר נתבטל ב"ד של ע"א בימי התנאים ועוד שלאחר החורבן אין לנו מלך ולא חלוצי צבא שיהיה שייך כיבוש מלחמה להתיר יפ"ת. (עיין שו"ת נודע ביהודה מהדורא תניינא אע"ז סימן קכט),

על דברי המשנה לעיל "ואין מוציאין למלחמת הרשות - אלא על פי בית דין של שבעים ואחד" פירש רש"י שכל מלחמה חוץ ממלחמת יהושע קרוי רשות, כגון לכבוש את ארץ ישראל". וקשה להבין דברי רש"י, כי מצינו שהיו עוד מלחמות מצוה גם בתורה כמו מלחמת עמלק ומלחמת מדיין. ועוד ש"עזרת ישראל מיד צר" היא מלחמת מצוה, ואם כן מדוע רש"י כתב שרק מלחמת יהושע לכיבוש הארץ היא מלחמת מצוה? וכן ראינו בפירוש הרמב"ם במשניות (שם) "שמלחמת הרשות, היא מלחמת עמון ומואב וישמעאל ודומיהם. ומלחמת מצוה, היא מלחמת עמלק ושבעה עממין בלבד". גם "ביד החזקה" כתב הרמב"ם, "ואי זו היא מלחמת מצוה זו מלחמת שבעה עממים, ומלחמת עמלק, ועזרת ישראל מיד צר שבא עליהם, ואחר כך נלחם במלחמת הרשות והיא המלחמה שנלחם עם שאר העמים כדי להרחיב גבול ישראל ולהרבות בגדולתו ושמעו" (הלכות מלכים פרק ה"ה).

בגמרא סוטה (מד ב) אומר רבי יוחנן שמה שמגדירים חכמים כמלחמת רשות לדעת רבי יהודה כמלחמת מצווה, ומה שאמרו חכמים מלחמת מצווה לדעת רבי יהודה כמלחמת חובה. רבא מוסיף ומבאר שמלחמות יהושע לכיבוש הארץ לדברי הכל הן מלחמות חובה, ומלחמות בית דוד להרחבת הגבולות לדברי הכל הן מלחמות רשות. מחלוקת חכמים ורבי יהודה היא במלחמה שנלחמים על האויבים כדי שלא יבואו, האם מלחמה זו היא מלחמת מצווה או מלחמת רשות רבא מבאר שרבי יהודה וחכמים לא נחלקו לגבי מלחמות יהושע, ולשתי הדעות מלחמות אלו מוגדרות כ"מלחמת חובה". רש"י כותב במסכת (סנהדרין ב, א) "כל מלחמה קרי רשות, לבד ממלחמת יהושע שהיתה לכבוש את ארץ ישראל".

ומסביר ספר "מגילת אסתר" שלדעתו כיבוש הארץ אינו נחשב מלחמת מצווה לדורות, ושמצווה זו אינה נוהגת מאז שגלו ישראל מהארץ עד ביאת המשיח. לפי דעתו הרמב"ם מסתמך על הגמרא במסכת כתובות (קיא, א) שלומדת מהפסוק בשיר השירים (ב, ז) "השבעתי אתכם בנות ירושלים" וגו' שיש שבועה שלא יכבשו ישראל את הארץ בחוזקה. גם הרשב"ש (סי' ב) כותב שמצוות כיבוש הארץ מנועה מאיתנו כיום בגלל השבועה הנזכרת במסכת כתובות. ונראה לדעת הרמב"ן מלחמת מצווה כבוש הארץ נוהגת לדורות לפי כמה רבנים. ולכן יש אומרים שיש מחלוקת בין הרמב"ם והרמב"ן לגבי מצות הכבוש, לפי שיטתם לדעת הרמב"ן כיבוש הארץ היא לדורות, אבל יש אומרים שמצוה לדורות הכוונה מצוה שלא תלויה בזמן ולא יגביל אותה זמן כלשהו וכשניתן יהיה לנו אפשרות לעשות ולקיים אותם וכן משמע מדברי האבני נזר וזה לשונו...וגוף דבריו שאמר שמה שלא מנה הרמב"ם ישיבת א"י משום שאינה נוהגת בזה"ז ולא הוה מצוה נוהגת לדורות. אינו כלום. דא"כ למה מנה תרומות ומעשרות וחלה שאינן נוהגין בזה"ז. ואפי' בימי עזרא לא נהגו מה"ת לדעת הרמב"ם (תרומות פ"א הכ"ו). והדבר פשוט שמצוה שנוהגת לימות המשיח חשיב נוהגת לדורות: (אבני נזר יו"ד תנד ד)

וזה לשון הרמב"ן לספר המצוות לרמב"ם (שכחת הלאוין), ויש לי ענין מצוה מסתפק עלי והוא שייראה לי שמצוה על המלך או על השופט ומי שהעם ברשותו להוציאם לצבא במלחמת רשות או מצוה להיות שואל באורים ותומים ועל פיהם יתנהג בעניינם והוא אמרו ית' (פנחס כז) ולפני אלעזר הכהן יעמוד ושאל לו במשפט האורים לפני י"י על פיו יצאו ועל פיו יבואו הוא וכל בני ישראל אתו וכל העדה. יצוה ביהושע שהוא המושל הראשון אשר הוא פקיד על העדה שישאל בעניינם באורים ותומים ועל פי משפטם יוציאם ויביאם וכן בכל השופטים והמלכים לדורות. וכן אמרו בגמר ברכות (ג ב) ובסנהדרין (יו א) כשהיה דוד המלך מצוה לכו ופשטו ידיכם בגדוד ששואלין באורים ותומים. ומזה אמרו (יומא עא ב, עג ב, כלי המקדש פ"י הי"ב) אין נשאלין אלא למלך או לבית דין ולמי שהציבור תלוי בו שנאמר ולפני אלעזר הכהן יעמוד וגו' הוא זה מלך וכל בני ישראל זה משוח מלחמה ומי שצורך הצבור תלוי בו וכל העדה אלו בית דין. ומן הלשון הזה נראה שהיא צואה דורית. ובשני שלשבועות (יו א) אמרו שתי בצעין היו בהר המשחה עליונה לא קדשה קדושה גמורה אלא עולי גולה קדשוה שלא במלך ושלא באורים ותומים ולא היו אוכלין שם קדשים קלים ומעשר שני. והנה הרב בעצמו כתב בהקדמתו למצות (רב: - ד.) כלשון הזה וידוע שהמלחמות וכבוש הארצות לא יהיה אלא במלך ובעצת סנהדרי גדולה וכהן גדול כמו שאמר ולפני אלעזר הכהן יעמוד ושאל לו במשפט האורים לפני י"י. וזו היא באמת מצוה לא עצה בלבד והיא לדורות. ובראשון שלסנהדרין (טז א) כשהיו חוקרים על מאמרם שאין מוציאין למלחמת הרשות אלא על פי בית דין שלשבעים ואחד אמרו וכל העדה אלו סנהדרין ודילמא לסנהדרין הוא דקאמר רחמנא דלישאלו באורים ותומים ונשאר כן.

וכן כתב הרשב"ש מצווה ישוב ארץ ישראל היא על היחיד ולא על כלל ישראל וזה לשונו, אין ספק שהדירה בא"י היא מצוה גדולה בכל זמן בין בפני הבית בין שלא בפני הבית, וא"ז הרמב"ן ז"ל מנה אותה מכלל מצות עשה כמו שנאמר וירשתם אותה וישבתם בה, וכן היא דעת א"א הרשב"ץ ז"ל בספר זוהר הרקיע שחיבר. (עייו שו"ת הרשב"ש סימן ב).

והנה ידוע, שבמלחמת מצוה אין צריך המלך ליטול רשות מבית דין, "אלא יוצא מעצמו בכל עת וכופה העם לצאת, אבל מלחמת רשות אינו מוציא העם בה אלא על פי בית - דין של שבעים ואחד" (רמב"ם הל' מלכים פ"ה ה"א). וכבר ביארנו שמלחמת רשות היא כדי להרחיב גבול ישראל. ולכן הבית דין חייב לבדוק ביסודיות בקשת המלך לצאת למלחמה כיון שיש בה פיקוח נפש. ולכן כתב הגאון רבי משה פיינשטיין זצ"ל "ענין מלחמה כיון שנוגע לפקוח נפש צריך ציווי מיוחד ואורים ותומים וסנהדרין אף במלחמת מצוה כמלחמת עמלק...ורק כשנפלו העכו"ם על ישראל כהא דאנטיוכוס מלך יון וכדומה דהוא להצלת עשו מלחמה בבית שני. (אגרות משה חו"מ ב' סי' עח). ועוד ידוע הרי במלחמת הרשות מבואר על אותם שחוזרים ממערכות המלחמה, אשר בנה בית ולא חנכו, נטע כרם ולא חללו, אירש אשה ולא לקחה, וכן הירא ורך הלבב.

אבל במלחמת מצוה "הכל יוצאים אפילו חתן מחדרו וכלה מחופתה" (סוטה מד ב). "ואיזו היא מלחמת מצוה,מלחמת שבעה עממים ומלחמת עמלק ועזרת ישראל מיד צר שבא עליהם; ומלחמת הרשות היא המלחמה שנלחם עם שאר העמים כדי להרחיב גבול ישראל..." (רמב"ם הל' מלכים פ"ה ה"א).

ואם נתבונן היטב על דברי הרמב"ן לעיל בענין מלחמה בזמנינו, הרי מצינו לפי דברי קדשו שיש לשאול סנהדרין ואורים ותומים, ואם כן איך נסביר את דברי הרמב"ן שמלחמת מצוה נוהגת אפילו בדורינו לדעת חלק מהרבנים, משמע נראה שיש חוסר הבנה להבין דברי הרמב"I, ועוד לדעת האגרות משה לעיל כיון שנוגע לפקוח נפש צריך ציווי מיוחד ואורים ותומים וסנהדרין אף במלחמת מצוה,ולכן חייב לומר כדברי האבני נזר שכתב שגם מצוה שאינה נוהגת היום ותנהג לימות המשיח נחשבת מצוה לדורות (אבני נזר יו"ד תנד ד). כיון שאין אורים ותומים ואין לנו סנהדרין בזמנינו יש לומר שאין מלחמת מצוה ואין מלחמת רשות בדורינו, אבל היתה לנו מלחמה שעשו להצלה כמו בבית השני כשנפלו העכו"ם על ישראל וכמו שכתב האגרות משה (עיין אגרות משה חו"מ ב' סי' עח) ועוד אין לנו מלך על פי דין תורה, ואין הכרזה על חוזרי המלחמה, ומר"ן כתב, שעכו"ם שצרו על עיירות ישראל, אם באו על עסקי ממון אין מחללין עליהם את השבת; באו על עסקי נפשות, ואפי' סתם, יוצאים עליהם בכלי זיין ומחללין עליהם את השבת; ובעיר הסמוכה לספר אפילו לא באו אלא על עסקי תבן וקש מחללין עליהם את השבת. (שו"ע אורח חיים שבת שכט סעיף ו). וכן בתוספתא שמלחמות אלו אינו נוהגת בזמן הזה כלל מפני שרק מלך יכול להוציא אליהן, ואין למנות מלך אלא רק על ידי בי"ד של שבעים ואחד(תוספתא סנהדרין פר' א הל' ג), וכן מצינו ברמב"ם שפסק "אין מעמידין מלך בתחילה אלא על ידי בי"ד של שבעים זקנים ועל פי נביא (הל' מלכים פר' א הל' ג) ועוד פסק הרמב"ם אחד מלחמת המצוה ואחד מלחמת הרשות ממנין כהן לדבר אל העם בשעת המלחמה (הל' מלכים פ"ז ה"א), וכתב הרדב"ז בימינו אין לנו לא בי"ד של שבעים ואחד ולא נביא אין לנו דין מלחמת מצוה ומלחמת רשות כלל בימינו, וכן כתב החת"ם סופר, ואין דין מלחמה בזמן הזה, ותדע שהרי הסמ"ק שלא מנה רק המצוות הנהוגים בזמן הזה השמיט מצוה זו, לפי שאינו נוהג אלא בשעה שיש מלכות לישראל ויש להם רשות להלחם עם אויביהם ולא בזמן הזה. (שו"ת חת"ם סופר אבה"ע קנה). וכן כתב הנודע ביהודה, שכבר נתבטל ב"ד של ע"א בימי התנאים ועוד שלאחר החורבן אין לנו מלך ולא חלוצי צבא שיהיה שייך כיבוש מלחמה להתיר יפ"ת. (עיין שו"ת נודע ביהודה מהדורא תניינא אה"ע סימן קכט).

כיון שאין דין מלחמת מצוה ורשות בזמננו לפי רבותינו הנ"ל, אסור ללחוץ בחורי ישיבה למלחמה, ולכן כתב החפץ חיים בספר (שמירת הלשון חלק א שער התורה פרק ה), ובאמת כשם שמצינו שהקב"ה קידש את שבט לוי, והזהיר לכלל ישראל שלא לעזוב את הלוי, כמש"כ השמר לך פן תעזוב את הלוי כל ימיך על אדמתך. כעין זה הוא ג"כ רצון ה' יתברך שנחזיק האנשים הפורשים עצמם מעניני העולם כדי לעבוד את השם, כי הוא בודאי עכ"פ לא גרע מלוי לענין זה. שז"ל הרמב"ם בהלכות שמטה ויובל פי"ג: ולמה לא זכה לוי בנחלת ארץ ישראל ובביזתה עם אחיו, מפני שהובדל לעבוד את ה' לשרתו, ולהורות דרכיו הישרים ומשפטיו הצדיקים לרבים, שנאמר יורו משפטיך ליעקב ותורתך לישראל. לפיכך הובדלו מדרכי העולם, לא עורכין מלחמה כשאר ישראל, ולא נוחלין ולא זוכין לעצמן בכח גופן. אלא הם חיל ה', שנאמר ברך ה' חילו. והוא ברוך הוא זוכה להם, שנאמר אני חלקך ונחלתך. ולא שבט לוי בלבד, אלא כל איש ואיש מכל באי העולם, שנדבה רוחו אותו והבינו מדעתו, להבדל לעמוד לפני ה' לשרתו ולעובדו לדעה את ה', והולך ישר כמו שעשהו האלהים, ופרק מעל צוארו עול החשבונות הרבים אשר בקשו בני האדם, הרי זה נתקדש קדש הקדשים, ויהיה ה' חלקו ונחלתו לעולם ולעולמי עולמים, ויזכה לו בעוה"ז דבר המספיק לו כמו שזכה לכהנים ללוים. הרי דוד ע"ה אומר ה' מנת חלקי אתה תומך גורלי עכ"ל הנחמד. ועיין עוד מה שכתב "יד המלך" מאמר אמונה וביטחון.

וראה שו"ת עשה לך רב (חלק ג סי' נח בסופו), שכתב וכבר גילו חכמי האמת, שגאולת ישראל בפעמים קודמות היתה בלא תורה ולכן חזרו וגלו, ואילו גאולתם האחרונה תהיה בכח התורה, ולכן לא יחזרו לגלות לעולם (ראה בזוה"ק קרח קעח ב, ברע"מ, ועי' בח"ב מספרנו "מקור חיים" בפתיחה). מעתה חוב כפול מוטל על לומדי התורה בדורנו להרבות בלימוד התורה בשקידה עצומה תוך אמונה שהנה קרבה עת דודים לגאולת ישראל השלימה בארץ - ישראל השלימה ובבנין בית מקדשנו ותפארתנו בב"א.

ולכן בדורנו כיון שאין מלחמת מצוה ואין מלחמת רשות, חשוב לתלמידי חכמים להרבות בתפילה ולימוד התורה למען החיילים כי ת"ח הם כשבט לוי וכהנים בדורינו, כי על ידי תורה ותפילה של עם ישראל תהיה הגנה אמיתית לעם ישראל ולחיילים השומרים על גבול ארץ ישראל, ועוד חשוב להביא מאמרי הראי"ה קוק, "שתלמידי חכמים אסור ללוחצם למלחמה ואפילו אם מדובר במלחמת מצוה, ועל כן נענש אברהם אבינו מפני שלקח תלמידי חכמים למלחמתו נגד המלכים אפילו שמן השמיים הסכימו על מלחמתו...כי תלמידי חכמים העוסקים בתורה הם מגינים על הארץ ועוזרים להצלחת הנשק הלאומי, לא רק שלא פחות מהחיילים אלא הם שומרים יותר מכל החיילים הלוחמים. (אגרות הראי"ה קוק, חלק ג, אגרת תת"י).

יהי רצון שהקב"ה יזכה אותנו לגאולה שלימה במהרה בימינו, אמן כן יהי רצון.



122 views0 comments

Recent Posts

See All

תגובות

דירוג של 0 מתוך 5 כוכבים
אין עדיין דירוגים

הוספת דירוג
bottom of page