פרשת מסעי

רב דוד להונגדים

במדבר פרק לה פסוק כה: וְהִצִּ֨ילוּ הָעֵדָ֜ה אֶת־הָרֹצֵ֗חַ מִיַּד֘ גֹּאֵ֣ל הַדָּם֒ וְהֵשִׁ֤יבוּ אֹתוֹ֙ הָֽעֵדָ֔ה אֶל־עִ֥יר מִקְלָט֖וֹ אֲשֶׁר־נָ֣ס שָׁ֑מָּה וְיָ֣שַׁב בָּ֗הּ עַד־מוֹת֙ הַכֹּהֵ֣ן הַגָּדֹ֔ל אֲשֶׁר־מָשַׁ֥ח אֹת֖וֹ בְּשֶׁ֥מֶן הַקֹּֽדֶשׁ:

עד מות הכהן הגדול - שהוא בא להשרות שכינה בישראל ולהאריך ימיהם, והרוצח בא לסלק את השכינה מישראל ומקצר את ימי החיים. אינו כדאי שיהא לפני כהן גדול. דבר אחר לפי שהיה לו לכהן גדול להתפלל שלא תארע תקלה זו לישראל בחייו.

אשר משח אותו בשמן הקדש - לפי פשוטו מן המקראות הקצרים הוא, שלא פירש מי משחו, אלא כמו אשר משחו המושח אותו בשמן הקדש. ורבותינו דרשוהו במסכת מכות (יא ב) לראיית דבר, ללמד שאם עד שלא נגמר דינו מת כהן גדול ומנו אחר תחתיו ולאחר מכאן נגמר דינו, חוזר במיתתו של שני, שנאמר אשר משח אותו, וכי הוא משחו לכהן או הכהן משח אותו, אלא להביא את הנמשח בימיו שמחזירו במיתתו (רש"י).

הגמרא במסכת מכות (יא א) כתב שכיון שהרוצחים יושבים בעיר מקלט עד מות הכהן הגדול, היו מתפללים למוות הכהן הגדול, לפיכך, אימותיהן של כהנים מספקות להן מחיה וכסות, כדי שלא יתפללו על בניהם שימותו.

כתב הבן יהוידע, למה לא יספקו להם הכהנים עצמן, ואם משום דנשים לבם רך, אם כן למה לא יספקו להם נשותיהן של כהנים, ולמה דוקא אמותיהם?. ותירץ, דלכהנים גדולים עצמן יש זילותא בכך, שיהיו חוששים לקללה של זה הרוצח, ואפילו אם ירצו להספיק לא יניחום הבית דין וכל ישראל דזילותא גדולה היא זו לכל ישראל, דאיך הכהן גדול אשר הוא מאורן של ישראל וכל כפרתם תלויה בו ובתפלתו, יהיה חושש לתפלתו של זה הרוצח המאוס פן ימיתנו בתפלתו, ויהיה נצרך לפייסו בעבור זאת בהספקה של מחיה וכסות, על כן אפילו אם ירצה הכהן הגדול להספיק, לא יניחוהו הסנהדרין וכל ישראל שכולם מתייקרים בו, ועל כן אם תרצה אשתו להספיק מוחין בידה כי מה שתעשה אשתו כאלו הוא עשה כי מכיסו לוקחת, אבל אמו אין מוחין בידה, כי אומרים העולם נשים דעתן קלה ולבם רך מאד ועושין כן שלא לצורך.

ועוד הביא הבן יוידע בשם רבני אשכנז שתירצו, שאין הכהנים בעצמן מספיקים אלא אמותיהם, דחוששין למרמה, דכתב מהרש"א, הרוצח בשוגג אפילו אין עליו עדים הרי זה גולה על פי הודאת עצמו, ולפי זה אם יהיה כהן גדול עצמו מספק לרוצח יבא אדם ערמן ויאמר שרצח בשוגג כדי שינוס לעיר מקלטו ויתפרנס מן כהן גדול, ואם ימות כהן גדול גם הוא יצא מעיר מקלטו, אבל עתה שמספקין אמותיהם לא ירצה לעשות תחבולה לומר חטאתי ויכנס בבית האסורים הזה של עיר מקלט, דחושש אולי תמות האם קודם בנה בכמה שנים ומי יפרנסו באותם הימים דאין האם קיימת.

ובזה יתורץ היטב למה לא יספיקו הנשים שלהם, דאם יספיקו הנשים עושין רמאות, דאם תמות אשתו מוכרח לישא אשה אחרת, דכתיב (ויקרא טז, יז), 'וכפר בעדו ובעד ביתו', ואשה האחרת תספיק במקום הראשונה, אבל אם תמות אמו אין לו אם אחרת (דף על הדף).

והמשך חוכמה מביא טעם נוסף לזה, והוא הקשה "אפילו כל ישראל צריכים לו", שיתקנו המלך ובית הדין הגדול שאסור להרוג אותו וכל ההורג יהרג, לא יצא מעיר מקלט, ומדוע? כי יש חשש שמא כשיצא יעשה תחבולות להמית את הכהן המשיח, כדי שלא לשוב אל עיר מקלטו, והוא סכנה לנפש הכהן הגדול! לכן אמר "כי בעיר מקלטו וכו' ואחרי מות הכהן הגדול", לכן החשש גדול עבור חייו של כהן המשוח. (משך חוכמה פרשת מסעי לה:כח).

עוד הקשו על דברי המשנה: מדוע דוקא אמו של הכהן הגדול היתה מביאה להם אוכל, ולא הכהן גדול עצמו? התפארת ישראל מביא שני תרוצים: האחד הכהן הגדול עצמו אינו יכול לפרנס את הרוצח בשוגג, משום שמעשה זה הוא נגד כבודו, שכן נראה כמתירא מפניו, וגם שבכך מחזק בקרב הציבור את החשד שהלה נרצח בשוגג משום שהכהן הגדול לא התפלל עליו, או שלא היה ראוי שתקבל תפלתו, לכך נהרג, אבל כשמדובר באמו של הכהן הגדול, אפשר שאהבתה לבנה קלקלה את השורה.

ותירוץ נוסף: כי אם כן, כל עני שאין לו מה לאכול יבוא ויטען שרצח בשוגג ויברח לעיר מקלט כדי שיפרנסו הכהן הגדול. ולכן דוקא אמו של הכהן מביאה להם אוכל, לכן יוצא מצב שאמו של כהן גדול תמות עוד מעט מזקנה, והכהן הגדול ישמש שנים רבים והרוצח המדומה ישאר תקוע שם במשך כל השנים הארוכות, והרמאות לא ישתלם לו כלל.

וכתב האברבנאל שמותו של הכהן הגדול מזעזע את כל העם ומעוררו לתשובה, ויש להניח איפוא כי גם גואל הדם מתבונן אז בנפשו והוא כובש בקרבו את יצר הנקמה, שדוחפו לנקום באיש אשר הרגאת קרובו בשוגג, כי נוכח הוא לראות שאפילו הכהן הגדול, אשר נמשח בשמן המשחה, גם הוא סופו למיתה, וכך הוא מתנחם על מות קרובו, ועל כן כבר רשאי אז הרוצח לשוב לביתו.

ודומה לזה הרמב"ם מבאר את הטעם מדוע הגלות תהיה עד מות הכה"ג, כדי להשקיט נפש 'גואל הדם', שלא יראה מי שבאה תקלה הזאת על ידו. ותלה חזרתו במות האיש אשר הוא הנכבד שבבני אדם והאהוב לכל 'ישראל', שבזה תנוח דעת הגואל אשר נהרג קרובו. שזה ענין טבעי לאדם, כל מי שתקרהו צרה, כשתבוא גם כן לזולתו, כיוצא בה או גדולה ממנה, ימצא נחמה בזה על מקרהו, ואין במקרי מות בני אדם אצלינו יותר גדול ממיתת 'כהן גדול' (מורה נבוכים חלק ג', פרק מ')

והכלי יקר כתב (במדבר לה, ו) ומה שאמרה תורה ברוצחים שישב שם עד מות הכהן הגדול, לפי שאהרן מדתו השלום על כן היה לו להתפלל על בני דורו שאך שלום ואמת יהיה בימיו ולא תקראנה כאלה מקרה בלתי טהור זה, על כן ישב שם עד מות הכהן הגדול ואז יתפלל הוא וכל ביתו על מיתת הכהן הגדול כדי שיחזור מהרה לביתו, ומטעם זה אמר עד מות הכהן הגדול אשר משח אותו בשמן המשחה וכי עדיין לא ידענו שהכהן גדול נמשח בשמן המשחה. אלא לפי שהכהן זה שנעשה רציחה בימיו, זה הרוצח כיבה נר אלהים נשמת אדם, וכיבה נר מצוה ותורה אור, ודאי לא זכר כהן זה בשמן משחת קודש שעליו שהיה מחציתו חמשים ומאתים דהיינו שני פעמים נר, כי כל כהן צריך לעמוד על שמירת שתי נרות אלו בימיו ולהתפלל על זה, ומאחר שמעשה זה קרה בימיו על כן ישב שם עד מות הכהן הגדול.

והחיד"א כתב, כי בפטירת כהן גדול בהעלות נשמתו השמימה יש עליה לכל הנשמות שלא מצאו מנוחה, ולכן מאחר שגם הנרצח הולך אל המנוחה, אז גם כן הרוצח ישוב אל נחלתו. (דבש לפי, ערך כהן גדול בשם ליקוטי האר"י ז"ל). וכן כתב "הלב שמחה" לפי זה, שכמו שבעת מיתת הצדיק יש עליה לנשמות נדחות, כן הוא בכל שנה ביום דהילולא של הצדיק יש עליה לנשמות הצריכות תיקון. ועוד כתב שם משמואל שכהן הגדול מרמז על נשמות של כלל ישראל שאין כח לעומות העולם לטמאות, ולכן בחנוכה מצאו פך שמן קטן טהור עם חותם כהן גדול, כי השורש של נשמות כלל ישראל טהורה ואין אפשרות לטמאות. ולכן נראה לי שזהו הסיבה שכל הרוצחים חייבים להיות בעיר מקלט עד מות הכהן הגדול כי התיקונים שלהם תלויות בכהן גדול שנרמז לנשמות של כלל ישראל.

ולגבי השאלה מדוע דוקא אמותיהן של הכהן הגדול מספקות לרוצחים מחיה וכסות ולא הכהן עצמו או אשתו, ראתי פירוש נפלא בנתיבות עולם נתיב כח היצר (פרק א) שכתב בספר משלי (כ"ה) אם רעב שונאך האכילהו לחם ואם צמא השקהו מים כי גחלים אתה חותה על ראשו וה' ישלם לך...כי הש"י משלם לך, כי זה האדם הולך מהפך אל הפך כי האויב הוא מתנגד אליו והוא מרחם עליו לכך הש"י משלם לו, וכמו שבארנו בענין צדקה, ומכל שכן זה שנמצא בו מדת הרחמנות לגמרי. והמפרשים פירשו זה, כי כאשר אתה מאכיל אותו לחם מתבייש להרע לך כי טובה עשית עמו. ואין משמעות כי גחלים אתה חותה על ראשו כך דמשמע שרפה והסתלקות השונא. ובמס' מגילה בפ"ק (ט"ו, ב') מוכח דבשונא רשע גמור מדבר שכך אמרו שם מה ראתה אסתר שזמנה המן לסעודה וקאמר שם דכתיב אם רעב שונאך האכילהו לחם ואם צמא הוא השקהו מים כי גחלים אתה חותה על ראשו וה' ישלם לך אל תקרי ישלם לך אלא ישלימנו לך. ולפי זה טעמו של דבר, כי כאשר האויב מקבל פרנסה ממך אי אפשר שיהיה מתנגד לך, כי כבר התבאר כי המקבל מן אחר נכנס תחת אשר הוא מקבל ממנו, ולפיכך בזה שהוא מקבל ממך אתה חותה גחלים על ראשו. וה' ישלם לך, כי הקדוש ברוך הוא אשר אינו רוצה בשום התנגדות ישלים אותו בידך ולכך הוא יעזור ויסייע על זה.

ולכן נראה לי שזהו הסיבה מדוע אמו של כהן גדול דוקא מספקות לרוצחים מחיה וכסות, כי על ידי חסד שהיא עשתה הקב"ה ישלים אותו בידים שלה ולכך הוא יעזור ויסייע לה וימנע להתפלל למות הכהן הגדול. ועוד נראה לי כיון שהמשיל הנביא אהבת הקדוש ברוך הוא לישראל לאהבת האם לבן: שנאמר בישעיה (מט, טו) "התשכח אשה עולה מרחם בן בטנה", כלומר שלא תרחם בן בטנה ולא אמר הישכח אב בנו. (עיין רבינו בחיי שמות יג:ב), והרי תפילה או חסד מתוך עומק הלב עולה מעל כל תפילה שאינו יוצא מעומק הלב, הרי אמותיהן של הכהנים בודאי יעשו חסד ותפילה מעומק ליבם כדי להציל בניהם ממוות, אבל תפילתם של רוצחים אינו יוצא מעומק ליבם אלא רק כדי לצאת מעיר מקלט, ולכן תפילתם של אותם רוצחים יתבטל נגד תפילה וחסד של אמותיהן של כהן גדול שיוצא מעומק הלב. ועוד כתוב בתהלים "קרוב ה' לכל קראיו לכל אשר יקראהו באמת" והתפילה וחסד של אמותיהן של כהנים הם באמת שיוצא מתוך עומק הלב.

ועדיין נשאר לנו את השאלה מדוע הכהן הגדול ראוי לקבל עונש על ידי תפילתם של הרוצחים ומה החטא של הכהן הגדול?התשובה היא לפי שהיה לו לכהן גדול להתפלל שלא תארע תקלה זו לישראל בחייו והוא לא התפלל. ובתרגום יונתן במדבר (ל"ה כ"ה) כתב שעל הכהן גדול מוטל בעת שהי' נכנס ביום הכיפורים לפני ולפנים לקדשי קדשים להתפלל שלא יהי' בישראל לא עון ע"ז ולא ג"ע ולא שפיכות דמים.

וכדי להבין יותר חשוב לראות מה שכתוב בבא בתרא (קנג א) מעשה באשה שבאה לפני רבא לשאול אותו על מתנה שכתוב בה בשטר מחיים ובמות אם יכולה היא לחזור בה ממנה, רבא פסק לה שאם כתוב בשטר "מחיים ובמות", אין השכיב מרע יכול לחזור בו, היא הטרידה אותו, וטענה שלא הורה כראוי, כיון שרבא ראה שהיא אינה מקבלת הורתו, אמר ליה רבא לרב פפא בריה דרב חנן, ספריה, שהיה הסופר שלו: לך וכתוב לה שהדין עמה, והיא יכולה לחזור בה מהמתנה, וכתוב בה שוכר עליהן או מטען. שזה היה סימן שכולם ידעו שהשטר אינו נכון, אלא רק לדחות אותה, כך שמי שיבוא פסק זה לידו בודאי לא ינהג על פיו. האשה הבחינה בכוונתו של רבא, קללה אותו ואמרה ספינתו תטבע, והוסיפה ואמרה: האם אתה חושב להטעות אותי? ממשמעו התלמדים את דבריה הם שרו את בגדיו של רבא במים וכדי לבטל את קללתה, כדי שהקללה תתקיים בזה בבגד ולא על ספינתו של רבא. בכל זאת, לא ניצול ספינתו של רבא מטביעה.

ועיין הרשב"ם שכתב שם, לכן יש לחשוש אפילו לקללתו של אדם פשוט וכמו שאמרו במגילה (טו.), "אל תהיה קללת הדיוט קלה בעיניך" (רשב"ם, מאירי). וכתבו הנמוקי יוסף והריטב"א, שמעינן מכאן שהוא נענש כיון שלא פסק לה כראוי וקיים קללתה, משמע שאין הלכה כמותו.

ועוד מצינו בברכות (יב ב), שהנמנע מלהתפלל על חבירו נקרא חוטא, וחז"ל אמרו שם כל שאפשר לו לבקש רחמים על חבירו ואינו מבקש נקרא חוטא. והמהרש"א ביאר שהדבר תלוי ביד כהן גדול יותר משאר הצדיקים שבאותו דור, כיון שלכך היתה לו תפילה מיוחדת ביום כפור, שתבטל הגזירה ולא יהרג והרשעים ישובו מעונם ויבטלו מהם הגזירות. וכן כתוב בתרגום יונתן (במדבר לה כה) שכהן גדול שלא התפלל ביום כפור בקדש הקדשים שלא יתקלו עם ישראל בעבירות קשות, ימות באותה שנה על שלא בטל את הגזירות בתפילותיו. ומדוע דוקא הדבר תלוי יותר בכהן גדול? ויש לתרץ על פי מדרש תנחומה פרשת (ויקהל) כיון שבגדי כהן גדול מכפרים לכל אחד ואחד. ועיין עוד במה שכתוב בערכין (טז א) למה נסמכה פרשת בגדי כהונה לפרשת קרבנות? לומר לך: מה קרבנות מכפרין, אף בגדי כהונה מכפרין וכו. ולכן הדבר תלוי בכהן הגדול, כיון שהוא נמנע מלהתפלל, נחשב הדבר כעוון, וכמו שכתוב בבא מציעא (לג ב:ג) "הגד לעמי פשעם אלו תלמידי חכמים ששגגות נעשות להם כזדונות.

ולכן חייב לכל תלמידי חכמים להתפלל שכל עם ישראל יחזרו בתשובה, כי בדורינו אע"פ שאין לנו כהן גדול בעבודתו יש לנו תלמידי חכמים שחשובים ככהן גדול, וכמו שכתוב בילקוט שמעוני משלי (רמז תתקלד) ממזר תלמיד חכם קודם לכהן גדול עם הארץ, מנא לן אמר ר' אחא בר חנינא דאמר קרא יקרה היא מפנינים מכהן גדול שנכנס לפני ולפנים וכו' (עיין עוד בירושלמי הוריות פרק ג). יהי רצון שכולנו נזכה לחזור בתשובה שלימה. שבת שלום.