פרשת נצבים - רב דוד להונגדים

דברים ל יא-יב: כִּ֚י הַמִּצְוָ֣ה הַזֹּ֔את אֲשֶׁ֛ר אָנֹכִ֥י מְצַוְּךָ֖ הַיּ֑וֹם לֹֽא־נִפְלֵ֥את הִוא֙ מִמְּךָ֔ וְלֹ֥א רְחֹקָ֖ה הִֽוא לֹ֥א בַשָּׁמַ֖יִם הִ֑וא לֵאמֹ֗ר מִ֣י יַעֲלֶה־לָּ֤נוּ הַשָּׁמַ֙יְמָה֙ וְיִקָּחֶ֣הָ לָּ֔נוּ וְיַשְׁמִעֵ֥נוּ אֹתָ֖הּ וְנַעֲשֶֽׂנָּה:

לא בשמים היא - שאלו היתה בשמים היית צריך לעלות אחריה וללומדה: (רש"י) וכתב ר' יוסף בכור שור שאין הקדוש ברוך הוא מצוה לכם דבר שאין אדם יכול לעשותו אלא אם - כן עולה לשמים, וזהו דבר נפלא, והרא"ש פירש ר"ת של "מי "יעלה "לנו ה"שמימה, ר"ת מילה וס"ת "יקוק" רמז שבזכות מילה עלה למרום (עיין עוד דעת הזקנים ובעל הטורים שם).

כדי להבין את הפסוק "לא בשמים היא" חשוב לראות מה שכתוב בגמרא (בבא מציע נט ב) מחלוקת בין רבי אליעזר וחכמים על תנור עכנאי, באותו היום השיב רבי אליעזר כל תשובות שבעולם, ולא קיבלו הימנו. אמר להם רבי אליעזר לחכמים, אם אכן הלכה כמותי שהתנור טהור, חרוב זה יוכיח נעקר חרוב ממקומו מאה אמה, ואמרי לה, ארבע מאות אמה, לסייע לרבי אליעזר. אמרו לו חכמים אין מביאין ראיה מן החרוב. חזר ואמר להם רבי אליעזר לחכמים, אם הלכה כמותי, אמת המים יוכיחו! חזרו אמת המים לאחוריהם. אמרו לו חכמים: אין מביאין ראיה מאמת המים. חזר ואמר להם רבי אליעזר לחכמים. אם הלכה כמותי כותלי בית המדרש יוכיחו! הטו כותלי בית המדרש ליפול. גער בהם רבי יהושע, ואמר להם: אם תלמידי חכמים מנצחים זה את זה בהלכה, אתם, מה טיבכם להתערב במחלוקת שביניהם, נשארו הכתלים על עמדם, ולא נפלו מפני כבודו של רבי יהושע שגער בהם, ולא זקפו מפני כבודו של רבי אליעזר, שביקש מהם לסייע לו, ועדיין מטין ועומדין. חזר ואמר להם רבי אליעזר לחכמים: אם הלכה כמותי מן השמים יוכיחו שההלכה כדברי. יצאתה בת קול ואמרה מה לכם אצל רבי אליעזר שהלכה כמותו בכל מקום !עמד רבי יהושע על רגליו ואמר: אף על פי שבשמים הסכימו לדעת רבי אליעזר, נאמר בתורה (דברים ל יב) "לא בשמים היא". ומבארינן: מאי טענתו של רבי יהושע, שאמר, "לא בשמים היא". אמר רבי ירמיה: מאחר שכבר נתנה תורה מהר סיני לבני ישראל, שוב אין אנו משגיחין בבת קול, לפי שכבר כתבת בהר סיני בתורה (שמות כ"ג) "אחרי רבים להטות" ומשום כך אמר רבי יהושע שאין הלכה כבת קול, שהתורה לא בשמים היא.

שמעתי מהרב חננאל גמליאל שליט"א ישיבת שדרות ששמע מאביו הרה"ג אריה גמליאל זצ"ל, שיש עומק במחלוקת רבי אליעזר וחכמים, כי מן התנור יוצא אוכל לעולם, ויש דיון לגבי תנור עכנאי, האם התנור היא בגדר של שבר כלי או כלי שלם, ועוד התנור היא המשל ובני אדם הם הנמשל כי הגוף הוא כמו כלי ובתוכו יש בו נשמה ולכן הויכוח היה מה יותר חזק הגוף או הנשמה, לדעת רבי אליעזר הנשמה יותר חזקה ולכן התנור נחשב כשבר כלי, שאם אדם לומד תורה והוא צדיק גמור יש לו אפשרות לטהר את הגוף לגמרי ויכול לעסוק בתורה בלי צורך אכילה גשמית כי הנשמה שולטת על הגוף ולכן הוא פסק שטהור, אבל לדעת חכמים התנור נחשב ככלי שלם ולכן טמא, כלומר אף על פי שאדם עוסק בתורה והוא צדיק גמור כל עוד שאדם חי עם הגוף אין אפשרות לתקן לגמרי את הגשמיות, הגוף יותר חזק ולכן הוא חייב לעסוק בתורה אבל מצד השני הוא זקוק לאכילה גשמית ולכן לדעת חכמים התנור טמא.

ומי מגיע למדרגה שרבי אליעזר דורש, רק משה רבינו שלא אוכל ושותה מ' יום ומ' לילה ואליהו הנביא ולכן כשמשה רע"ה עלה למרום הקב"ה הראה לו כל דור ומנהגו הוא ראה רבי אליעזר שדורש על פרה אדומה והוא ביקש שיצא רבי אליעזר ממנו, אמר הקב"ה שהוא יצא מחלציך, ומדוע משה רבינו ביקש שרבי אליעזר יצא ממנו? כי הוא מעיד על דברי רבי אליעזר שאם אדם לומד תורה בהתמדה אמיתית הוא יכול לחיות בלי אכילת גשמיות , אבל חוץ ממשה רבינו ואליהו הנביא אף אחד לא יכול להגיע למדרגה שרבי אליעזר דורש, ולכן אפילו צדיק יסוד עולם צריך לאכול ולשתות וכו'. והלכה למעשה כמו חכמים שאי אפשר לתקן את הגוף לגמרי.

החינוך (תצו) כתב, שהאמת היתה עם רבי אליעזר וכדברי הבת קול שהכריעה כמותו, ואף על פי כן כיון שלא ירדו לסוף דעתו לא רצו להודות לדבריו אפילו אחרי בת קול. והביאו ראיה לדבריהם שיש ללכת אחר רבים אפילו במקום שהם טועים, דכתיב אחרי רבים להטות, ועל כך אמר הקדוש ברוך הוא נצחוני בני כיון שהם באים מכח מצוות התורה שציויתים ללכת אחרי הרוב לעולם, אם כן יש להודות לדבריהם שתהיה בפעם הזאת האמת נעדרת. אבל כתב המהר"ל וכאשר אמר מן השמים יוכיחו, ודבר זה בוודאי עוד יותר מעלה, כי כותלי בית המדרש, עם קדושתו, הוא מן התחתונים ולפיכך אין זה הוכחה גמורה לתורה שהיא מן העליונים, לכך אמר מן השמים יוכיחו, על התורה שהיא מן השמים, ואז יצאה בת קול ואמרה מה לכם אצל ר"א כו', ואז אמר ר"י אין אנו משגיחין בבת קול שכבר ניתנה תורה מסיני. כלומר אף על גב שבת קול יוצאת אין אנו משגיחין בבת קול כי התורה היא גם כן למעלה מן בת קול, כי התורה ניתנה פה אל פה בקולות וברקים. ועל זה אמר הקדוש ברוך הוא נצחוני בני כי הם רוצים בתורה שניתנה מסיני והיא עליונה ביותר ובמעלה זאת חפצים שדבר זה למעלה מן בת קול (חידושי אגדות למהר"ל בבא מציעא נט ב).

הגר"א בקול אליהו ביאר ששלושת הדוגמאות שהביא רבן גמליאל מלמדות על שלושה הדברים שהתורה נקנית בהם שקיימם בעצמו, החרוב הוא סימן להסתפקות במועט, אמת המים היא סימן לענווה כמים ההולכים ממקום גבוה למקום נמוך, וכותלי בית המדרש הם ראיה על התמדתו ועמלו בין כתלי בית המדרש. והרד"ל בקונטרסו הגדול "שם האחד אליעזר" שבפתיחה לביאורו על פרקי דרבי אליעזר והוא תולדות התנא רבי אליעזר. כתב (באות וי"ו בהגה"ה) לרמז כאן. על פי מה שמבואר בפרקי דרבי אליעזר (פרק א') מה שברח ר' אליעזר מביתו ונצטער והתענה על דברי תורה עד שעלה ריח מפיו וא"ל רבו רבי יוחנן בן זכאי "כשם עלה ריח פיך מלפני, כך יעלה ריח חקי תורה מפיך לשמים".

וזהו הכוונה כאן חרוב ומים יוכיחו שהם דברים שאוכלים אותם מי שמסתפק במועט, כמו שמצינו אצל רשב"י ור"א בנו שהסתתרו ואיברי להו חרובין ומעין (שבת ל"ג ע"ב), ואמרו במס' תענית כל העולם ניזון בשביל חנינא בני, וחנינא בני די לו בקב חרובין, לכן אמר רבי אליעזר שמה שהצטער והתענה על דברי תורה והסתפק ב"חרובים" ו"מים" יוכיחו שהלכה כמותו.

וכן אמרו בגמרא (סוכה כ"ח ע"א) שאמר ר' אליעזר שלא הקדימו אדם לביהמ"ד. וזהו "כותלי בהמ"ד יוכיחו" שמה שהוא הסכים והקדים לבית המדרש לפני כל איש, זה יוכיח שהלכה כמותו.

והאור החיים בשמות פר' יתרו (יט ב) מביא עוד שלושה ענינים הם עקרי ההכנה לקבלת התורה שבאמצעותם נתרצה ה' להנחילם נחלת שדי היא תורתנו הנעימה.

(א). הוא התגברות והתעצמות בעסק התורה...והוא אומרו ויבואו מדבר סיני.

(ב). הוא השפלות והענוה כי אין דברי תורה מתקיימין אלא במי שמשפיל עצמו ומשים עצמו כמדבר, וכנגד זה אמר ויחנו במדבר פירוש לשון שפלות וענוה כמדבר שהכל דורכים עליו.

(ג). הוא בחינת ייעוד חכמים בהתחברות בלב שלם ותמים לא שיהיו בד בבד שעליהם אמר הכתוב (ירמיה נ) חרב אל הבדים (ברכות ס"ג א), אלא יתועדו יחד ויחדדו זה לזה ויסבירו פנים זה לזה, וכנגד זה אמר ויחן שם ישראל לשון יחיד שנעשו כולן יחד כאיש אחד, והן עתה הם ראוים לקבלת התורה.

יוצא שלפי הגר"א קנין התורה הם (א) הסתפקות במועט (ב) ענווה (ג) התמדה ועמל בתורה, ולדעת אור החיים הקדוש (א) התמדה ועמל בתורה (ב) ענווה (ג) אחדות.

לכאורה ענווה התמדה ועמל בתורה מובן אבל מה עם הסתפקות במועט לפי הגר"א, ואחדות לפי אור החיים, נראה שיש מחלוקת בדבר? יש אומרים שהגר"א דבר על אדם יחיד שבא לפסוק הלכה, ואור החיים דיבר על כלל ישראל, והרב איתן גמליאל שליט"א פירש שאין מחלוקת בדבר כי כל מלחמה ומחלוקת בא כי אין אדם מסתפק במועט שיש לו, שורש האחדות היא כשאדם מסתפק במועט במה שיש לו.

אמרו לו חכמים כדי לפסוק הלכה לרבים צריך שלושה תנאים (א) הסתפקות במועט (ב) ענווה (ג) התמדה בלימוד התורה. וכדי להוכיח האמת איתו רבי אליעזר אמר חרוב יוכיח כי חרוב היא סמל להסתפקות במועט, ואמת המים יוכיח כי המים נמשל לענווה וצריך לשים לב שדוקא בכותלי בית מדרש לא אמרו חכמים אין מבאים ראיה מכותלי בית מדרש, כי כותלי בית מדרש היא סימן בהתמדה בלימוד התורה, ברגע לאדם יש שלושה תנאים הללו, יש מקום להתוכיח על דברי תורה ולכן לא אמרו לו חכמים אין מביאים ראיה מכתלי בית מדרש כמו חרוב ואמת המים.

ונראה לי אף על פי שאצל רבי אליעזר התקיימו שלושה תנאים הללו לפי הגר"א, הרי עדיין חסר אחדות לפי אור החיים, כי כדי להגיע לאחדות הוא חייב לשמוע לדברי חכמים, לפי זה נראה שהסתפקות במועט ואחדות אינם אותו דבר. ועוד נראה לומר שרבי אליעזר סבר שלא לשנות את האמת וכמו שכתוב אמת מארץ תצמח, ולכן אפילו יחיד ורבים, אם יש בו אמת חייב לעמוד עד הסוף, ראה לעיל מה שכתב החינוך (תצו) שהאמת היתה עם רבי אליעזר...וחכמים לא ירדו לסוף דעתו. והקב"ה אמר נצחוני בני כיון שהם באים מכח מצוות התורה לשמוע אל הרוב. אבל ראה מה שכתב המהר"ל אף על גב שבת-קול יוצאת אין אנו משגיחין בבת קול כי התורה היא גם כן למעלה מן בת קול, כי התורה ניתנה פה אל פה בקולות וברקים. ועל זה אמר הקדוש ברוך הוא נצחוני בני כי הם רוצים בתורה שניתנה מסיני והיא עליונה ביותר ובמעלה זאת חפצים שדבר זה למעלה מן בת קול (חידושי אגדות למהר"ל בבא מציעא נט ב).

יוצא שהתורה היא למעלה מן הבת קול, ולכן לפי החינוך וגם לפי המהר"ל חייב לשמוע לתורה יותר מבת קול ועל זה אמר הקב"ה בני נצחוני, וכן מבואר מדברי הרב אריה גמליאל זצ"ל לעיל שאין אפשרות לבטל לגמרי את הגשמיות, ולפי דברי קודשו שיש לומר שהגר"א דיבר על היחיד ואור החיים דיבר על כלל ישראל כי רק היחידים יכולים להגיע לדרגת רבי אליעזר, ולא כל ישראל, ולכן אין גוזרים גזרה שהציבור אינם יכולים לעמוד, נכון שרבי אליעזר צודק על פי הדין בשמים אבל מה נעשה עם רוב הציבור שאינם יכולים לעמוד בגזירה, ולכן אף על פי שהאמת היא עם רבי אליעזר בשמים, הקב"ה אומר בני נצחוני כי התורה כבר נמצאת בעולם הזה שנאמר "לא בשמים היא" ו"אמת מארץ תצמח". ועיין בחברותא (ב"מ נט ב הערה כט) שכתב צריך ביאור, היכן מוזכר בדברי רבי יהושע שאמר "לא בשמים היא", הדין של אחרי רבים להטות. וביאר במהדורא בתרא על פי הקדמת הרמב"ם לי"ד החזקה, שעיקר הדין של אחרי רבים להטות אינו אלא בעולם הזה, שיש בו יצר הרע ואין אחד מקבל את דברי חבירו מה שאין כן בישיבה של מעלה אין הולכים אחר הרבים אלא אחר זה שמכוין להלכה, וזהו שאמר רבי יהושע לא בשמים היא, כלומר המחלוקת שלנו אינה בשמים אלא בעולם הזה, וכבר כתבת בתורתך אחרי רבים להטות.

בבראשית רבה (פרשה ח) כתוב בשעת בריאת אדם הראשון, חסד אומר יברא שהוא גומל חסדים, אמת אומר אל יברא שכולו שקר, צדק אומר יברא שעושה צדקות, שלום אומר אל יברא דכוליה קטטה, מה עשה הקדוש ברוך הוא נטל אמת והשליכה לארץ...אמת מארץ תצמח. (תהלים פ"ה יב). ומדוע אמת ושלום אמרו אל יברא וחסד וצדקה אמרו יברא? כי מידת אמת ושלום חייב להיות בשלמות ואין חצי במידת אמת ושלום ולכן אמרו אל יברא, אבל לגבי חסד וצדקה אפילו אם אדם עושה קצת הרי הוא כבר קיים את המצווה, ולכן אמרו יברא. ועיין בספר פרי צדיק שכתב (פרשה יתרו) דכל עיקר המחלוקת מה שכל אחד נוגע להעמיד דעתו...דכיון שיהיה אמת לא יהיה קטטה כדכתיב והאמת והשלום אהבו דכשהמכוון על דרך אמת אין שום מחלוקת רק שלום ואהבה כיון שכל אחד יודע שגם חבירו רוצה רק בהאמת. ובהשמטות הזוה"ק (ח"א רס"ד. מספר הבהיר סימן ק"צ) איתא אמת ושלום חד הוי כמה דאת אמר דברי שלום ואמת וכן הוא בזוה"ק (ח"ג י"ב ב) דאמת ושלום קשיר דא בדא עיין שם.

לפי זה נראה לומר שרבי אליעזר תופס את מידת האמת עד הסוף והסכימו איתו בשמים, ואמת ושלום חד הוי, אם כן הוא חייב גם לתפוס השלום עד הסוף, כי השלום חייב לבוא מן השמים לכל עם ישראל, וכמו שאנו מבקשים כל יום בתפילת עמידה, עושה שלום במרומיו הוא ברחמיו יעשה שלום עלינו ועל כל עמו ישראל ואמרו אמן. ולכן כשרבי יהושע השיב לבת קול "לא בשמים היא" הכוונה היא שעיקר הדין של אחרי רבים להטות אינו אלא בעולם הזה, שיש בו יצר הרע (הקדמת הרמב"ם לי"ד החזקה), ובמקום שיש בו אמת השלום חייב לבוא ישירות מן השמים לארץ וכמו שמצינו בזוה"ק (ח"א דף רסד ) אמת ושלום חד הוי, ואם רבי אליעזר תופס מידת אמת והולך לפי פסקי שמים ואינו רוצה לעשות שלום עם חכמים, הרי הוא מסתכל על כל העם לפי מדרגתו העליון, מרוב אהבתו להשם יתברך שמו, הוא רוצה שכל העם יהיו במדרגה העליון, ואם כן מה יהיה עם כלל ישראל שאינם יכולים לעמוד במדרגה של רבי אליעזר, והרי דרישת אמת ושלום היא על כל עם ישראל גם בשמים וגם בארץ, לכן לפעמים צדיקים חייבים לרדת ממדרגתם העליונה להיות עם העם כדי להשפיע ולהרים אותם עד לאבינו שבשמים, ועל זה אמר הקב"ה נצחוני בני, כי חפץ ה' לעבוד אותו כל אחד לפי מדרגתו, כדי שיהיה אמת ושלום לכל עמו ישראל גם בשמים וגם בארץ.