פרשת עקב - הרב דוד להונגדים

הרב דוד להונגדים

דברים ז:יב: וְהָיָ֣ה׀ עֵ֣קֶב תִּשְׁמְע֗וּן אֵ֤ת הַמִּשְׁפָּטִים֙ הָאֵ֔לֶּה וּשְׁמַרְתֶּ֥ם וַעֲשִׂיתֶ֖ם אֹתָ֑ם וְשָׁמַר֩ יְקֹוָ֨ק אֱלֹהֶ֜יךָ לְךָ֗ אֶֽת־הַבְּרִית֙ וְאֶת־הַחֶ֔סֶד אֲשֶׁ֥ר נִשְׁבַּ֖ע לַאֲבֹתֶֽיךָ:

והיה עקב תשמעון - אם המצוות הקלות שאדם דש בעקביו תשמעון: ושמר ה' וגו' - ישמור לך הבטחתו: (רש"י).

וכתב דעת הזקנים פירש"י מצוות שאדם דש בעקביו כלו' מצוות קלות וזהו שאמר דוד המלך, למה אירא בימי רע עון עקבי יסובני. אמר דוד המלך ממצוות חמורות שבתורה איני ירא שאני קיימתים אבל מצות קלות שאדם דש בעקביו אני מתיירא אולי מפני שהיא קלה בזיתיה ולא חששתי לקיימה ואתה אמרת הוי זהיר במצוה קלה כמצוה חמורה...ותני ר' שמעון בן יוחאי שתי מצוות גילה הקדוש ברוך הוא שכרן קלה שבקלות וחמורה שבחמורות שלוח הקן וכבוד אב ואם, ושתיהן שכרן שווה אריכות ימים בשתיהן להראות לעולם כי יש מצוה שנראית קלה בעייני אדם ומתן שכרה מרובה וזה והיה עקב תשמעון שאפי' המצוות הקלות תשמעון ושמרתם ועשיתם אותם וכן אמר דוד בשמרם עקב רב. והכלי יקר מביא טעם אחר...הלא בפסוק הקודם נאמר ושמרתם את החוקים ואת המשפטים, ולמה הזכיר כאן בפרשת "עקב" משפטים בלא חוקים, אלא ודאי שלשון עקב כולל החוקים ורמזם בלשון עקב לפי שהשטן והאומות מונין עליהם מצד שאין טעמם נודע ובסיבה זו בני אדם נוהגין קלות בהם ודשים אותם בעקב, וזה שאמר אם המצוות קלות וכו'.

ומדוע אדם צריך לשמור מצוה קלה כחמורה? כדי לקבל שכר על הכל כי אין אנו יודעים מה גדלות שכר של כל מצוה ומצוה, ועיין מה שכתב הרב בעל הטורים, שהברכות שבירך יצחק ליעקב מתחילין ב-ו' ומסיימין ב-כ', המעיין שם יראה שכר המצוה שייך לעולם הזה, שנאמר, "ויתן לך האלהים מטל השמים" (בראשית כז: כח-כט). וכן כתב האבן עזרא (עקב ז:יג) לא די שיברך פרי בטנך, כי לא יהיה בך עקר שאין זרעו מוליד, וכן בבהמתך, ועוד תהיה בריא מכל מין חולי ידוע היות כמנהג העולם, וכל מדוי שהיה חוץ המנהג: ועיין עוד באלשיך (ז:יג) שכתב וזה שאמרתי שהכל יהיה על ידו יתברך אפילו הבקר והצאן ולא על ידי מלאך או שר, זהו דוקא בארץ ישראל כי שם מושב שכינתו מה שאין בחוץ לארץ כן. וזהו על האדמה כו.

והדברים תמוהים איך אדם מקבל שכר מצוה בעולם הזה, הרי חז"ל אמרו שכר מצוה מצוה (אבות ד:ה, אבות דרבי נתן נוסחא א פרק כה). ועוד מובא בגמרא בקדושין (לט ב) "שכר מצוה בהאי עלמא ליכא" והכלי יקר בפרשת בחוקותי (כו:יב) מביא כמה טעמים לזה.

דעת הראשון היא דעת הרמב"ם, לדעתו, הטובות המובטחות בתורה לעולם הזה נועדו לאפשר לאדם להפנות את מלוא תשומת לבו לעיסוק בתורה ובמצוות, וכך יזכה באופן שלם יותר לחיי העולם הבא. ולאידך גיסא, אם יעבור אדם עברות, ימנעו ממנו העונשים בעולם הזה ללמוד ולקיים באופן הראוי, וכתוצאה מכך יפסיד גם לעולם הבא. (הלכות תשובות ט א).

דעת הראב"ע בפרשת האזינו (דברים לב לט),שהתורה ניתנה לכל ולא לאחד לבדו, ודברי העולם הבא לא יבינו אחד מיני אלף כי עמוק הוא עד כאן לשונו. ודעתו לפי שקשה לצייר אותו שכר כי הגשמי לא ישיג ענין הרוחני על כן העלימה התורה דבר עמוק זה מן ההמון מרוב קוצר דעתם:

דעת רבי יהודה הלוי (כוזרי מאמר ראשון קד-קו), כל הדתות האחרות מבטיחות עולם הבא "שמן מאוד" ואי אפשר לבדוק ולאמת את הדברים כאן בעולם הזה, ואילו ליהודים אמר הקב"ה תבדוק אותי כאן בעולם הזה ותראה שהתורה אמת, ואם תקיים מצוות ירדו גשמים, אם לא תקיים מצוות לא יהיה גשמים.

ודעת ספר עקרים ורמב"ן (דברים יא יג), שכל היעודים הנזכרים בתורה הם לכללות האומה כי העולם נידון אחר רובו, ויעוד הגשמים והתבואה והשלום וכיוצא בהם יהיה לכל ישראל כאחד, אבל שכר הנפשי לעולם הבא אינו לכללות האומה אלא כל איש בפני עצמו נידון שם על פי מעשיו, ונרמזו במצות כיבוד אב ואם ושילוח הקן לכל איש מישראל. (עיין בכלי יקר פר' בחוקותי שמביא ז' דעות)

הקדושת לוי פרשת "ראה" כתב – יש שכר אחד שהאדם מקבלו גם בעולם הזה, והוא מה שאמרו באבות (פרק ד' משנה ב') "שכר מצוה מצוה", הינו התענוג שזכה לקיים מצוה אחת ולעשות נחת רוח לפניו יתברך - אין לך שכר גדול מזה. ובלקוטי שמועה טובה כתוב "שכר מצוה" לא רק שכר של הרבה מצוות, אלא אפילו שכר של מצוה אחת בלבד, גם כן אי אפשר לקבל בעולם הזה. כי כל העולם כולו צר מהכיל, שכר של מצוה אחת. אמרו חז"ל בעירובין (דף כ"א ע"א) - כל העולם כולו אחד משלשת אלפים ומאתים בתורה. ומספר המצוות שבתורה הן תרי"ג: לפי זה אפילו שכר מצוה אחת לא יוכל להצטמצם בזה העולם.

ובדברים רבה (פר' עקב פר' ג) כתוב שה' נתן שבת לעם ישראל לטובתם ולא לרעתם, א"ר חייא ברבי אבא, אם אדם מקדש את השבת במאכל ובמשתה ובכסות נקיה ומהנה את נפשו ה' נותן שכר מנין (ישעיה נח) וקראת לשבת עונג וגו' מה כתיב אחריו (שם ישעיהו נ"ח) אז תתענג על ה' ויתן לך משאלות לבך אמרו לו ישראל ואימתי אתה נותן לנו שכר המצוות שאנו עושים אמר להם הקדוש ברוך הוא מצוות שאתם עושים מפירותיהן אתם אוכלים עכשיו, אבל שכרו בעקב אני נותן לכם. וכתב "השם משמואל" ומה שאמרו חז"ל על מדרש הנ"ל (דב"ר ריש עקב) הטעם היא, כי שכר מצוה בא ממקום גבוה מאוד, ממקום שורש המצוה, ולא יתכן להוריד השכר להאי עלמא, מסיבת הקליפות המצויות בה שלא יינקו ממנה חיותם. אבל שבת, שכל דינין מתעברין מינה, אפשר לשלם השכר גם בהאי עלמא. (שם משמואל פר' עקב). ולכן אמרו רז"ל שבת היא מקור הברכה, כי על ידי קדושת שבת ה' מוריד שפע לעולם, כי בלי שבת אין אפשרות להוריד שכר מצוה, כי אפילו שכר מצוה אחת לא יוכל להצטמצם בזה העולם וכמו שראינו "בלקוטי שמועה טובה" לעיל.

ולגבי פירוש רש"י והיה עקב תשמעון - אם המצוות הקלות שאדם דש בעקביו תשמעון, כתב דעת הזקנים לעיל אמר דוד ממצות חמורות שבתורה איני ירא...אבל מתיירא אני ממצות קלות, אולי מפני שהיא קלה בזיתיה ולא חששתי לקיימה ואתה אמרת הוי זהיר במצוה קלה כמצוה חמורה.

ועלינו לשאול מהו מצוה קלה, וראינו לעיל שהכלי יקר מסביר מצוה חמורה הינו משפטים ומצוה קלות הינו חוקים שאין בהם טעם, ומצינו בקידושין (לט ב) "שכר מצוה בהאי עלמא ליכא". בשו"ת מהרי"א הלוי (ב, עמ' פה) הביא בשם הריטב"א, שפירש את דברי המשנה של תחילת מסכת פאה, 'אלו דברים שאדם אוכל פירותיהם בעולם הזה, והקרן קיימת לעולם הבא', שאם אדם עושה מצוה כתיקונה על פי משפטיה לא פחות ולא יותר, על זה אמרו 'שכר מצוה בהאי עלמא ליכא', אבל אם מקיים יותר ממה שמחויב ומדקדק בה ומפארה ומהדרה, זהו פרי המצוה, ושכרן אוכל בעולם הזה. לפי זה בעשה מצוה אחת יתירה על זכויותיו ששנינו במשנה שמטיבים לו, היינו גם כן שעשה אותה בכל מיני הידור.

ורבינו בחיי כתב (בראשית כז) שהרי אמרו: (קידושין לט ב) שכר מצווה בהאי עלמא ליכא, כלומר עקר השכר אינו בעוה"ז, אבל השכר הוא פירות המצוה שאדם אוכל בעוה"ז במין המצוה בעצמה והקרן קיימת לעוה"ב, וכענין שארז"ל: (שבת נג ב) כל הזהיר בציצית זוכה לטלית נאה, כל הזהיר במזוזה זוכה לדירה נאה...וכיוצא בהן, שאין עיקר השכר משתלם לו בעוה"ז אלא פירות המצוה במינה. ובפסיקתא רבתי (פיסקא כג), תני רבי שמעון בן יוחי שתי מצות שבתורה גילה הקדוש ברוך הוא מתן שכרן, ואילו הן קלה שבקלות וחמורה שבחמורות, קלה שבקלות "שלח תשלח את האם ואת הבנים תקח לך למען ייטב לך והארכת ימים" (דברים כ"ב ז'), וחמורה שבחמורות "כבד את אביך וגו' למען יאריכון ימיך וגו" (שמות כ' י"ב). ובמסכת קידושין (לט ב) ראינו שהיה אחד אמר לבנו עלה לבירה והבא לי גוזלות, ועלה לבירה ושלח את האם ונטל את הבנים, ובחזירתו נפל ומת, היכן טובת ימיו של זה? והיכן אריכות ימיו של זה? הגמרא מתרץ מדובר על עולם שכולו טוב וערוך, עולם הבא.

וכדי להבין את שאלתינו לעיניין מצוה קלה, חשוב לראות כמה מאמרי רז"ל, רש"י כתב על הפסוק "ויתר יעקב לבדו" (בראשית לב כג-כד) " שכח פכים קטנים" (עיין בחולין צא א), ועיין מה שכתב מהרש"א בחולין שם, שיעקב אבינו חזר שוב בשביל דבר מה שלא היה נחשב לכלום והם הפחותים שבכלים, ולזה אמרו לצדיקים שחביב עליהן ממונם הבזוי כ"כ לפי שאין פושטים כו' וכדרך שאמרו ת"ח מדקדקין על פחות משווה פרוטה.

ולפי זה נראה שיעקב אבינו הוא קמצן גדול עד כדי כך שהוא מכניס עצמו למקום סכנה על פכים קטנים, וחז"ל אמרו מדוע לצדיקים ממונם חביב עליהם יותר מגופם, כדי שלא יפשטו ידיהם בגזל (מדרש אגדה ויצא-וישלח פרק לב, מדרש אגדה שמות פרק ב) וכתב הרש"ר בראשית (לב), רכוש, שצדיק זכה לו ביושר, אפילו אינו אלא שוה פרוטה, הרי הוא קדוש בעיניו, הוא לא יבזבז אותו, אף לא ישחית אותו לריק, והוא אחראי על שימושו היעיל. מי "שאינו פושט ידו בגזל", והוא קורא את שלו רק מה שהצליח לרכוש במאמציו הישרים, זה יראה את חסדי ההשגחה בכל קנין שרכש; הכל בא לו בזיעת אפים ישרה, שנתברכה בידי שמים. ועיין עוד במה שכתב הרב "עלי תמר" (בפסחים פרק א) אכן הנסיון מורה שמי שאינו חס על ממונו החסר ערך כפכים קטנים, בסופו של דבר מבזבז אפילו ממונו החביב עליו שעולה לו בסכומים גדולים, וגרם לו זה מפני שלא שם לבו לדברי חז"ל אלו שחסה התורה אפילו על ממונו חסר ערך וקו"ח על ממונו בעל ערך, ועמ"ש בסוטה פ"ט הט"ז.

מכאן יש לנו ללמוד מוסר השכל כי אדם יכול לקנות עולם הבא אפילו בדבר שאינו שווה פרוטה, אם הוא מבין שיגיע כפיו הוא ברכה מה', ומשתמש בדבר מצוה כגון לצדקה וכדומה, ולכן אמרו חז"ל, אם המצוות הקלות שאדם דש בעקביו תשמעון. ואם יעלה בלבך ומה אני יכול לקיים מצוה בדבר פחות משווה פרוטה, תלמד מיעקב אבינו אפילו פכים קטנים פחות מפרוטה עליך לשמור, כי מאת ה' אתה מקבל, וכל דבר שאדם מקבל מה' הם יקרים כי יש בהם ברכת ה', ואסור לבזבז אותם, כי אדם יכול לקנות עולם שכולו טוב אע"פ שהם פחות משווה פרוטה כפחים קטנים.

ועוד מובא בברכות (כ ב), אמרו מלאכי השרת לפני הקדוש ברוך הוא: ריבונו של עולם, כתוב בתורתך אשר לא ישא פנים ולא יקח שוחד, והלא אתה נושא פנים לישראל, דכתיב: ישא ה' פניו אליך. אמר להם: וכי לא אשא פנים לישראל? שכתבתי להם בתורה: ואכלת ושבעת וברכת את ה' אלהיך, והם מדקדקים (על) עצמם עד כזית ועד כביצה. וראינו לעיל בשו"ת מהרי"א הלוי אם אדם מקיים המצוה יותר ממה שמחויב ומדקדק בה ומפארה ומהדרה, זהו פרי המצוה, ושכרן אוכל בעולם הזה. ולפי זה מובן שאיש ישראל יכול לקנות עולם הבא אפילו באכילה ובשתיה, מפני שהמדקדק במצוה אכילה עד כזית ועד כביצה הרי הקב"ה נושא פניו,ואוכל פרותיהן בעולם הזה והשכר קיים לעולם הבא.

וכן מצינו בדברים רבה (פר' עקב פר' ג) המקדש את השבת...באכילה ושתיה ואפילו בכסות נקיה אוכל פירותיהן בעולם הזה והשכר בעקב, לכן צריך לדקדק במצווה קלה כחמורה ולשמוע את המצוות הקלות שאדם דש בהם.

ועוד כתוב בגמרא במסכת ברכות (י, ב), לא תאכלו על הדם, - לא תאכלו קודם שתתפללו על דמכם. וכל האוכל ושותה ואחר כך מתפלל...אמר הקדוש ברוך הוא: לאחר שנתגאה זה - קבל עליו מלכות שמים. וכתיב שם בגמרא (ו, ב) אמר רבי זירא: בהתחלה כשהייתי רואה את תלמידי חכמים שרצים בשבת לשמוע את הדרשה. אמרתי שהם מחללים את השבת, כיון דשמענא להא דאמר רבי תנחום אמר רבי יהושע בן לוי: לעולם ירוץ אדם לדבר הלכה ואפילו בשבת, שנאמר (יהושע יא י) "אחרי ה' ילכו כאריה ישאג", אף אני התחלתי לרוץ . והגמרא שם כתב שעיקר קבלת השכר של הרצים לשמוע דרשה מפי החכם הינו עבור הריצה. והדברים תמוה, איך יתכן שעיקר קבלת השכר הוא עבור הריצה ולא על שמיעה הדרשה? ונראה לומר כי אי אפשר לדעת האם הוא יכול לכוון כראוי לשמוע הדרשה, ולכן אם לא כיון את לבו כראוי אין שכר ומדוע? כי בתלמוד תורה אין יוציאין רק בשמיעה אלא צריך להבין (הרוגגוטשובר), והקורא משנה ואינו מבין אינו נחשב לימוד כלל (במג"א נ ב), לשמוע דרשה חייב כוונה כראוי, אבל לגבי הריצה כדי לשמוע דרשה מפיו חכם, הרי הוא מקבל שכר שלם, והיעב"ץ כתב ששכר מצוה בהאי עלמא ליכא, ולכן בהאי עלמא יש שכר רק על הריצה והדוחק (עיין יעב"ץ ברכות ו, ב). ועלינו להתבונן כמה פסיעות אדם עושה מביתו לבית הכנסת כדי לשמוע דברי תורה, אף פעם לא ספרנו!, ועל כל פסיעה ופסיעה הקב"ה מכין לנו שכר, אשרינו ואשרי חלקנו.

מכל הנ"ל אנו רואים שיש מצוות קלות שאדם יכול לקבל שכר בעולם הזה וגם לעולם הבא, אפילו בריצה, באכילה, שתיה ובכסות וכו, ברוך שזכינו להיות "עם הנבחר", לכן אמרו חז"ל צריך לדקדק במצוה קלה כבחמורה ולשמוע ולעשות את המצוות הקלות (עקב) שאדם דש בהם. שבת שלום.