פרשת ראה

הרב דוד להונגדים

דברים פרק יא:כו-כז: רְאֵ֗ה אָנֹכִ֛י נֹתֵ֥ן לִפְנֵיכֶ֖ם הַיּ֑וֹם בְּרָכָ֖ה וּקְלָלָֽה: אֶֽת־הַבְּרָכָ֑ה אֲשֶׁ֣ר תִּשְׁמְע֗וּ אֶל־מִצְוֹת֙ יְקֹוָ֣ק אֱלֹֽהֵיכֶ֔ם אֲשֶׁ֧ר אָנֹכִ֛י מְצַוֶּ֥ה אֶתְכֶ֖ם הַיּֽוֹם:

המפרשים הקשו מדוע פתח הכתוב בלשון יחיד "ראה" וסים בלשון רבים לפניחם. התולדות יצחק פירש, שמדבר עם היחיד ועם הרבים, והטעם לפי שהברכה והקללה נאצלות משתי מדות שבהן נברא העולם, מדת הדין ומדת רחמים שאין עניינם נגלה רק ליחיד, לכן אמר ראה פירוש בעין השכל, ולפי שהברכה והקללה זירוז להמון בקיום המצות והפסד בעוברם עליהם לכן דבר עם ההמון ואמר לפניכם. והרב חומת אנק כתב בדברים פרק (ד) סופי תיבות גימט' אדני. וראשי תיבות ראה אנכי נותן לפניכם גימט' פאר כמו שאמר ישראל אשר בך אתפאר. א"נ ר"ת פאר רמז להקב"ה כביכול בסוד תפארת וס"ת גימט' אדני כמו שכתבנו והוא יחוד קבה"ו. וגם הוא רפא כי התורה והמצות הרפואת הנפש וזכיתם לזה בזכות אברהם אבינו עליו השלום שאמר עפר ואפר.

לדעת הספורנו שהברכה והקללה הם שני ניגודים קיצוניים ביותר, ולכן אם אדם לא בדרך הברכה, הרי הוא כבר בדרך הקללה, וחייב לדעת שאין דרך אמצעי בעבודת ה' , והבחירה בידינו להיות צדיק או רשע ואין כזה דבר בינוני בעבודת הקודש.

והכלי יקר כתב, ראה כמדבר ליחיד, לפניכם כמדבר לרבים, לפי שאמרו חז"ל (קידושין מ ב) לעולם ידמה לאדם כאילו היה כל העולם מחצה על מחצה זכויות ועוונות עשה מצוה אחת הכריע את עצמו ואת כל העולם לכף זכות. לכך אמר אל כל יחיד ראה שיראה בעין שכלו כי כל מעשיו יחזרו לפניכם לכולכם. והזכיר ענין זה בפרשה זו המדברת מענין הר גריזים והר עיבל כי שם נעשו כל ישראל ערבים זה בעד זה ומצד הערבות רבים נתפסים בעוון היחיד. ועיין עוד ברבנו בחיי (פרשת ראה) שכתב, "ראה" בלשון יחיד "ולפניכם" בלשון רבים, כי משה ידבר עם הכל, עם היחידים ועם ההמון, ולפי שהברכה והקללה נאצלין משתי מדות שבהן נברא העולם והן מדת הדין ומדת רחמים שאין ענינם נגלה רק ליחידים המשכילים, לכך אמר "ראה" בלשון יחיד, והוא ראיה בעין השכל, כענין: (קהלת א, טז) "ולבי ראה הרבה חכמה ודעת", ולפי שהברכה והקללה הם זרוז להמון בקיום המצות והפחדם בעברם עליהן, לכך דבר עם ההמון ואמר "לפניכם". וכן אמר במקום אחר: (דברים ד, ה) "ראה למדתי אתכם חקים ומשפטים", הזכיר "ראה" בלשון יחיד כנגד החקים שאין טעמן נודע רק ליחידים, והזכיר "אתכם" בלשון רבים כי התורה בחוקותיה ומשפטיה לרבים נתנה... אבל האדם הוא משותף מהם ומורכב משניהם: מן השכליים מצד הנפש, ומן הארציים מצד הטבע, ואיננו הכרחי כי אם רצוניי, שהרשות נתונה בידו להביא עליו עונש ושכר הברכה והקללה בחתימתה, הוא שתמצא בסוף דברי משה: (דברים ל, טו) "ראה נתתי לפניך היום את החיים ואת הטוב ואת המות ואת הרע", כלומר שהרשות בידכם לעשות טוב או רע, וכן אמר בכאן, ראה אנכי נותן לפניכם היום. ורצוני להוסיף מדברי "רבינו בחיי" כיון שכל הברכה והקללה תלוי במעשי אדם על תחשוב שאדם יכול לעשות כל לבו חפץ אלא דע הכל גלוי לפני הקב"ה ולכן כתוב "ראה אנכי נותן לפניכם" והמלה "אנכי" ר"ת אני יודע כל נשמות.

ולפי רבותינו הנ"ל צריך לדעת אלה שאומרים שיש דרך אמצעי או בינוני הם הכי הגרועים וכמו שמצינו על אלישא בן אבויה בגמרא חגיגה (יד ב) ארבעה נכנסו בפרדס, ואלו הן: בן עזאי, ובן זומא, אחר (אלישע בן אבויה), ורבי עקיבא. אמר להם רבי עקיבא: כשאתם מגיעים ברקיע אצל אבני שיש טהור שהוא מבהיק כמים צלולין, הזהרו שאל תאמרו: הרי מים מים יש כאן ואיך נלך?! משום שנאמר: דובר שקרים לא יכון לנגד עיני, וזה שיש הוא ולא מים. הגמרא מספרת את אשר אירע עם ארבעת החכמים האלו, והגרמא כתב שאחר יצא לתרבות רע .והגמרא שם (טו ב) מספר כשמת אחר, לא הכניסו לגהינם כיון שהוא למד תורה, ולא הכניסו לגן אדן כיון שהוא חטא, והעמידו באמצע בין גן אדן לגהינם. אמר רבי מאיר: עדיף שידונוהו בגהינם ואחר כך יבוא לעולם הבא. ואמר רבי מאיר מתי אמות ואעלה עשן מקברו של אחר כלומר: ידין אותו הקדוש ברוך הוא באש כדי שיתכפרו לו עוונותיו ויזכה לעולם הבא. כיון שהגיע רבי מאיר למות ביקש רחמים על זה וקיבל הקדוש ברוך הוא תפלתו. וכשמת רבי מאיר החל עשן לעלות מקברו של אחר, והיה הדבר לאות שהכניסוהו לגיהנם. אמר רבי יוחנן על מעשי רבי מאיר: וכי גדולה היא זו שיגרום התלמיד שיענישו את רבו בגיהנם. אמר רבי יוחנן: מתי אמות, ואכבה עשן מקברו, שאגרום לכך שיוציאוהו מגיהנם. ואכן משמת רבי יוחנן חדל העשן לעלות מקברו של אחר.

מהסיפור הנ"ל בחגיגה ראינו שאין דרך אמצעי בעבודת ה', כלומר לימוד תורה ועבירה אינו הולך ביחד, ולכן הספורנו אמר שהברכה והקללה הם שני ניגודים קיצוניים ביותר, לכן אם אדם לא בדרך הברכה, הרי הוא כבר בדרך הקללה. והברכה והקללה תלוי במעשים של אדם, ועל זה אמרו חז"ל, בדברים רבה (ד:ג) אמר רבי אליעזר: משאמר הקב"ה הדבר הזה בסיני, באותו שעה מפי עליון לא תצא הרעות והטוב, אלא מאליה באה הרעה על עושי הרעה והטובה על עושי הטובה. וכן כתב נחלת יעקב (פר' ראה פרק יא:כו) דהנה במגילת איכה (ג, לח) הביא רש"י בשם המדרש (איכ"ר שם, ודברים רבה ד, ג) אר"י מיום שאמר הקדוש ברוך הוא ראה נתתי לפניכם את הרע ואת הטוב לא יצא רעה וטובה מפיו כו'. וזהו שאמר "ראה שאני נותן לפניכם ברכה וקללה", כלומר כי מקודם היו הברכה והקללה נתונים ביד הקדוש ברוך הוא, ואחר מתן תורה מסר בידיהם, שהם יכולין להביא רעה או טובה לעולם על פי מעשיהם.

וכן מצינו ברבקה אמינו "וַיִּתְרֹֽצֲצ֤וּ הַבָּנִים֙ בְּקִרְבָּ֔הּ וַתֹּ֣אמֶר אִם־כֵּ֔ן לָ֥מָּה זֶּ֖ה אָנֹ֑כִי וַתֵּ֖לֶךְ לִדְרֹ֥שׁ אֶת־יְקֹוָֽק" (בראשית כה:כב) ומדוע רבקה אמינו הלכה לדרוש ה'?, רש"י פירש, כשהיתה עוברת על פתחי תורה של שם ועבר יעקב רץ ומפרכס לצאת, עוברת על פתחי עבודה זרה עשו מפרכס לצאת. ויש מרבותינו שמסבירים שרבקה אמינו סברה שאין הדבר כן אלא ולד אחד בבטנה ורוצה לצאת בין לפתחי בתי מדרשות בין לפתח עבודה זרה ואם כן חס ושלום שלא תצא ממנה בן שעובד ה' וגם עובד עבודה זרה, ולכן הלכה לדרוש ה'. מכאן יש לנו רעיה שאין אמצעי בעבודת הקודש.

ונראה לי שצדקים וחכמים נרמז במלה "ראה" לשון יחיד על פי מאמרי חז"ל איזה הוא חכם הרואה את הנולד (תמיד לב א), ועוד הצדיק תמיד ראה מעלה של כל עם ישראל, ולומד מכולם, ועל ידי כך יש לו אפשרות גם ללמד את אחרים, ועל זה אמרו חז"ל איזה הוא חכם? הלמד מכל אדם שנאמר (תהלים קי"ט צ"ט) מכל מלמדי השכלתי (מסכתתות קטנות אבות דרבי נתן נוסחא ב פרק לג, ילקוט שמעוני שמואל א רמז צו). ובספר בינה לעיתים (דרוש לט) אומר להפך, שאדרבה, בא להזהירנו שצריך החכם להשתדל בכל כוחו ללמד חכמתו לאחרים. כי שלושה מלמדים יש לאדם: האחד - הוא רבו שלמד ממנו; ועל זה אמרו (מכות י א): הרבה תורה למדתי מרבותי. והשני - הוא החבר, שמתוך התווכחו עִמו חכמה נתוספה בו; ועל זה אמרו (שם): ומחבירַי יותר. והשלישי - הוא התלמיד, אשר בהיות הרב משפיע עליו ומלמדו, הוא עצמו מתגבר בלימודו, ומתהנה מאד בלַמדו לתלמיד; ועל זה אמרו ומתלמידי יותר מכולם, וצריך לדעת ששני מאמרי רבותינו ז"ל הם באותו ענין וכמו שאחז"ל ללמוד על מנת ללמד (עיין בברכות מח, ב).

והמלה "לפניכם" לשון רבים מרמז על רוב העם שאינם יכולים ללמוד מכולם ואין להם אפשרות ללמד אחרים, ולכן צריך לשים מול עיניהם הברכה והקללה, לכן הפסוק כתב "לפניכם" בלשון רבים, וחשוב לדעת בגלל אנשים האלו שאינם יכולים לראות את הברכה שהק"ה נותן לעולם דרך התורה הקדושה, מידת הדין פוגעת בעם ישראל, לכן "אנכי נותן לפניכם היום" ר"ת פ"ו כמנין אלקים מדת הדין, אבל הצדיק ממתיק את הדין על ידי תורה ותפילה, כי בעיני צדיקים כל עם ישראל חשובים וממנם בא הרפואה, כי "ראה אנכי נותן לפניכם היום" ר"ת עלה "רופא", ועל זה אמרו חז"ל צדיק גוזר והק"ה מקיים. וכן כתב רבי מנחם מנדל מקוצק זצ"ל, פתח הכתוב בלשון יחיד, "ראה" ועבר מיד ללשון רבים, "לפניכם" שכן ליתן נותנים להכל במידה שווה, אבל לראות רואה כל אחד באופן אחר, אדם כמות שהוא, כך רואה הוא (מעינה של תורה פר' ראה) והצדיק תמיד רואה את העם בכל מקום ומתפלל למענם, אבל רוב העם ראו רק את עצמם קודם, ולכן צריך לשים חשיבות התורה מול עיניהם, כדי שגם הם יקבלו את הברכה, ולכן התורה כתב כאן בפרשתינו "לפניכם" בלשון רבים כנגד רוב העם. עיין בחידושי המהרש"א חגיגה (יב ב): אמר ר"י אוי להן לבריות שאין יודעין על מה העולם עומד והרי העולם עומד על העמודים, בבחירת בן אדם בקיום התורה ומצותיה והיינו על העמודים כמ"ש העולם עומד על התורה ועל העבודה ועל גצילות חסדים...ואמר בעיקר העמודים שעומדים על המים שהיא התורה כמ"ש הוי כל צמא לכו למים ומייתי רמז לזה שנאמר לרוקע הארץ על המים דהיינו על התורה שנמשלה למים כמ"ש הוי כל צמא לכו למים.

מובא בברכות, כשעם ישראל חטאו בעגל אמר הקב"ה למשה רד מגדולתך! כלום נתתי לך גדולה אלא בשביל ישראל, ועכשיו ישראל חטאו - אתה למה לי? מיד תשש כחו של משה ולא היה לו כח לדבר, וכיון שאמר: הרף ממני ואשמידם, אמר משה: דבר זה תלוי בי - מיד עמד ונתחזק בתפלה ובקש רחמים (ברכות לד א). משה רבינו מבין שגדולתו תלוי בעם ישראל, לכן אמר "ראה" בלשון יחיד רמז לצדקים שיכולים לראות את החשיבות של כל עם ישראל על ידי תורתינו הקדושה, כי גדולתם תלוי בעם ישראל, דע כי על ידי אחדות של עם ישראל יש קיום לעולם ועוד יש אפשרות להשלים כל תרי"ג מצוות, כי אין היחיד יכול לקים כל תורה ומצוות, וכן מצינו במתן תורה שהקב"ה נתן את התורה כשהם באחדות וכמו שכתוב "כאיש אחד בלב אחד" (רש"י פר' יתרו יט:ב) לכן חז"ל אמרו כל ישראל ערבים זה בזה (שבעות לט א), ובמדרש תנחומא (פר' נצבים) כתוב, ראשיכם שבטיכם אף על פי שמניתי לכם ראשים זקנים ושוטרים כולכם שוין לפני שנאמר וכל איש ישראל, ד"א כלכם ערבים זה בזה אפי' צדיק א' ביניכם כלכם עומדים בזכותו ולא אתם בלבד אלא אפי' צדיק אחד ביניכם כל העולם כולו בזכותו עומד שנאמר (משלי י) וצדיק יסוד עולם, וכשאחד מכם חוטא כל הדור לוקה.

לכן כשהקב"ה אמר למשה ואשמידם ועשה אותך לגוי גדול, מרע"ה עמד ומגן על עם ישראל וכמו שמצינו בברכות (לב א) אמר מרע"ה רבונו של עולם, ומה כסא של שלש רגלים אינו יכול לעמוד לפניך בשעת כעסך, כסא של רגל אחד על אחת כמה וכמה! ולא עוד אלא שיש בי בושת פנים מאבותי. (ועיין עוד שם במה שכתב המהרש"א ופני יהושוע).

ונראה לי לומר ששלושת הרגלים היינו, תורה, עבודה וגמילות חסדים, כדברי חז"ל, העולם עומד על שלושה דברים על התורה על העבודה ועל הגמילות חסדים (אבות א משנה ב) התורה כנגד יעקב אבינו, עבודה כנגד יצחק אבינו וגמילות חסדים כנגד אברהם אבינו, אם כן מובן עם שלושת מדות האלו של האבות אינו יכול להגן על עם ישראל, על אחת כמה וכמה רגל אחת.

והמלה "ראה" ראשי תבות "ראה אלול הגיע", כי בדרך כלל קוראים את פרשת ראה סמוך לאלול, כדי לרמז לאדם ולהזכירו על התשובה, וכן הוא ראשי תבות ראש אלול הגיע, וכן ר"ת אלול ראש השנה. (שפה ברורה שבת טיש פר' ראה) ואפשר לומר גם "ראה" ר"ת ראה איתנים הגיע, רמז לחודש תשרי שבו נולדו האבות שהם איתני עולם, ועוד על שם שהוא איתן במצוות שבו. ולפי זה מובן מדוע קוראים בפר' "ראה" סמוך לחדש אלול, כי בחדש אלול כל עם ישראל עוסקים בתחנונים סליחות וחוזרים בתשובה, ובראש חודש אלול משה רבנו עלה למרום כדי לבקש רחמים למען עם ישראל וירד ביום הכיפור, ואמר להם שהקב"ה סולח להם, ואחר כך הגיע החג, ובחג אנו מתפללים עם ארבעה מינים שכל אחד יש בהם רמזים (א) אתרוג: רמז לאדם שיש בהם תורה ומעשים טובים וכמו שבאתרוג יש בו טעם ויש בו ריח, (ב) כפת תמרים (לולב) רמז בעם ישראל שיש בהם תורה ואין בהם מעשים טובים וכמו שבתמרה יש בו טעם ואין בו ריח (ג) הדס רמז בעם ישראל שיש בהם מעשים טובים ואין בהם תורה וכמו בהדס יש בו ריח ואין בו טעם (ד) ערבה רמז בעם ישראל שאין בהם תורה ואין בהם מעשים טובים וכמו בערבה שאין בה טעם ואין בה ריח. מכאן אנו יכולים ללמוד את החשיבות של אחדות בעם ישראל, כי הקב"ה אמר לעבד את עם ישראל אי אפשר, לכן אמר ה' יוקשרו כולם אגודה אחת והם מכפרים אלו על אלו. וכשנתבונן על סדר הנטילה אפשר לראות דבר נפלא ביותר, כי האתרוג נטל לחוד ואלו הלולב, ההדסים והערבות נאגדים יחד, האתרוג מפני שהוא לבדו, נוטלו ביד שמאל שהוא כנגד הלב, הלולב ערבה והדס כיון שהם אגודים יחד נוטלו בימין, מכאן אפשר ללמוד מדוע בפר' ראה כתוב "ראה" בלשון יחיד ו"לפניכם" בלשון רבים, כי המלה "ראה" מרמז על חכמים וצדקים שהם היחידים שיש בהם תורה ומעשים טובים, ועוד שלושת המינים לולב, הדס, וערבה מרמז על כמה סוגים בכלל ישראל כמו שהסברנו לעיל, ולכן עצלם התורה כותב "אנכי נותן לפניכם" בלשון רבים, והתורה בא ללמד אותנו שעל ידי אחדות יש ברכה לעם ישראל ועוד בהר גריזים ועיבל נעשו כל ישראל ערבים זה בעד זה ומצד הערבות, ולכן רבים נתפסים גם בעוון היחיד.

ולכן חשוב לדעת מכאן שכל עם ישראל חייבים לשמוע ולהידבק לצדיקי הדור, שלא יוצא מן הכלל, כי הם האתרוג שקרוב ללבם של כל אחד ואחד בעם ישראל שנאמר עליהם "ראה" בלשון יחיד בתחילה ואחר כך "לפניכם" לכל עם ישראל.