top of page
  • shivteimenashe

שבת תשובה - רב דוד להונגדים



שבת תשובה

בגמרא ראש השנה כתוב, אמר רבי כרוספדאי אמר רבי יוחנן: שלשה ספרים נפתחין בראש השנה, אחד של רשעים גמורין, ואחד של צדיקים גמורין, ואחד של בינוניים. צדיקים גמורין - נכתבין ונחתמין לאלתר לחיים, רשעים גמורין - נכתבין ונחתמין לאלתר למיתה, בינוניים - תלויין ועומדין מראש השנה ועד יום הכפורים. זכו - נכתבין לחיים, לא זכו - נכתבין למיתה. (ראש השנה טז ב)

לכאורה גמרא זו אינה ברורה, כי אנו רואים שצדיקים נכתבים ונחתמים לאלתר לחיים, וכן גם לרשעים גזר הדין לאלתר למיתה, ואילו בסיפרן של הבינונים לא נכתב מאומה . אם יזכו עד יום הכיפורים, יחתמו עם הצדיקים, ואם לא יחתמו עם הרשעים למיתה.

ואם כן יש לשאול, בשביל מה קיים ספרן של בינונים? הרי בסוף לא כותבים בו את אף אחד, ונראה לי מדובר על ספר של כל אדם לפי מאמרי חז"ל שאמרו כל לילה הנשמה עולה לשמים וכותבת וחותמת שם את כל העבירות וכל המצוות שעשית במשך היום, וכשמגיע זמנו למות מראים לו את הספר שבו רשום את כל העבירות והמצוות שהוא עשה בחיים עם חתימתו.

וכן ראיתי בספרו של הרב שלמה לוונשטין שליט"א (ומתוק האור,עשרת ימי תשובה-דרשות) שכתב על פי באור רש"י (ר"ה טז ב) שכתב כי הכוונה לספרי זכרון של מעשה הבריות, נתן לבאר שמביאים כל אדם ואדם לדינו עם הספר שבו כתובים כל מעשיו, ובספר זה נכתב האם אדם זה הוא צדיק בינוני או רשע.

וגם זה עדיין קשה הרי רבותינו אמרו אין דרך אמצעי בעבודת ה', אלא אם כן הוא רשע או צדיק, ואם הוא לא בדרך ה", הרי הוא כבר רשע. ועוד מצינו בגמרא חגיגה (כז ) פושעי ישראל שמלאין מצות כרימון, דכתיב כפלח הרימון רקתך (שיר השירים פר' ד) על תקרי רקתך אלא רקנין שבך על אחת כמה וכמה. והתוספות כתב שם ד"ה פושעי ישראל נראה לי דלאו בפושעי ישראל בגופן דהא אמרינן בראש השנה (דף יז.) פושעי ישראל בגופן גיהנם כלה והם אינם כלים אלא בפושעי קצת קאמר ומשום דמסיק להו אברהם לכולהו חוץ מבועלי הכותית (דמבשקר ליה) ערלתיה כדאמר בריש עושין פסין (עירובין דף יט.)...ועיין במהרש"א (ר"ה טז ב) שכתב ג' ספרים נפתחין ליום הדין כו' יש לדקדק בדברי המאמר הזה חדא דלא קאמר גבי בינונים כדקאמר גבי צדיקים ורשעים ועוד דלא מייתי מקראי דרשעים אלא דנמחקים ולא מייתי נכתבין ונחתמין גם מה שהרגישו הפוסקים בהך ענינא שהרי ראינו דכמה צדיקים שמתו וכמה רשעים שחיו בשנה הבאה ומפרשי ליה בדוחק דרשעים וצדיקים בדין זה קאמר ולא הוי דומיא דדין לעתיד דבסמוך דאיירי ברשעים וצדיקים גמורים והתוס' כתבו ג"כ בזה אבל אין דבריהם מבוארים וע"כ הנראה בזה דודאי בצדיקים ורשעים גמורים קאיירי והיינו צדיקים שאין בהן רק שוגג שנקרא חטא כמפורש ביומא וכנאמר כי אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא ר"ל דאפי' הצדיק יש בו חטא שוגג ורשעים היינו שיש בהן חטא פשע ומרד ובינונים היינו שיש בהן חטא מזיד אבל לא מרד והוא מבואר כמ"ש בפ' מי שמתו דהצדיקים במיתתן נקראו חיים וההפך הרשעים בחייהן קרוין מתים שהצדיק שמת הוא חיותו לעוה"ב ומיתתו בעולם הזה כמ"ש אדם כי ימות באהל וגו' אינו רק במקרה וההיפך הרשעים חייהן בעולם הזה אינה אלא במקרה והיא מיתתן מוחלטת לעולם הבא והשתא ניחא דהצדיק ממש בין אם נגזר עליו שיחיה בשנה זו בין שנגזר עליו שימות בשנה זו על מיעוט חטאו שבעולם הזה והוא חיותו בעוה"ב וההפך ברשע בין שנגזר עליו שימות בשנה זו ובין שנגזר עליו שיחיה בשנה זו כדי לקבל שכרו בעולם הזה זו היא מיתתו לעוה"ב ולזה כוונו התוס' שכתבו וכל זה דקרי הכא גבי רשעים מיתה וגבי צדיקים חיים כלומר לחיי עולם הבא עכ"ל... ואמר בינונים שהם שיש להם עון מזיד תלוים ועומדין בימים שבין ר"ה ליום הכפורים זכו נכתבין לחיים באותן ימים אבל לא נחתמים עד יום הכפורים שהוא יום חתימה של בינונים ומייתי כולהו מקרא ימחו מספר חיים זו ספרן של רשעים... כי האדם סתם נחשב לבינוני כמ"ש פ"ק דקידושין וז"ש דוד על עצמו כי אתה אשר הכית אותי ביסורין על המזיד והם הוסיפו לרודפי ואל מכאוב ביסורין שלי הם חלליך יספרו תנה עון וגו' ר"ל אותו עון שהם רודפים אותו על מחצה עונות שיש להם כבר עד שיהיו רוב עונות ועי"ז ימחו מספר חיים כשאר רשעים גמורים...(עיין בעריכות מה שהרב כתב שם).

וכדי להבין חשוב לראות את לשון הרמב"ם בהלכות תשובה (פ"ג ג) "כל מי שניחם על המצוות שעשה ותהה על הזכיות ואמר בלבו ומה הועלי בעשייתן, אולי לא עשיתי אותן, הרי זה איבד איבד את כולן ואין מזכירין לו שם זכות בעולם, שנ' וצדקת הצדיק לא תצילנו ביום רשעו, אין זה אלא בתוהה על הראשונות, כשם ששוקלין עונות אדם וזכויתיו בשעת מיתתו כך בכל שנה ושנה שוקלין עונות כל אחד ואחד מבאי העולם עם זכיותיו ביום טוב של ראש השנה, מי שנמצא צדיק נחתם לחיים, ומי שנמצא רשע רשע נחתם למיתה, והבינונים תולין לו עד יום הכפורים, עם עשה תשובה נחתם לחיים ואם לאו נחתם למיתה.

אבל הרמב"ם בהמשך שם (פ"ג ד) כתב...לפיכך צריך כל אדם שיראה עצמו כל השנה כלה כאלו חציו זכאי וחציו חיב...חטא חטא אחד הרי הכריע את עצמו ואת כל העולם כלו לכף חובה וגרם השחטה, עשה מצוה אחת הרי הכריע את עצמו ואת כל העולם כלו לכף זכות וגרם לו ולהם תשועה והצלה...".

וצריך לדעת מדוע הרמב"ם בהלכות תשובה בפרק (ג ג), כתב " כל מי שניחם על המצוות שעשה ותהה על הזכיות ואמר בלבו ומה הועלי בעשייתן, אולי לא עשיתי אותן, הרי זה איבד את כולן ואין מזכירין לו שם זכות בעולם...שהבינונים תולין עד יום הכיפורים , עם עשה תשובה נחתם לחיים ואם לאו נחתם למיתה...ומובא במסכתות קטנה אבות דרבי נתן נוסחא (ב פרק לה) שאמר רבי אליעזר בן יעקב אומר כל העושה מצוה אחת קונה לו סניגור אחד וכל העושה עבירה אחת קונה לו קטיגור אחד. תשובה ומעשים טובים כתריס בפני הפורענות. ובתלמוד קידושין (לט ב) כתוב כל העושה מצוה אחת - מטיבין לו, ומאריכין לו ימיו, ונוחל את הארץ, וכל שאינו עושה מצוה אחת - אין מטיבין לו, ואין מאריכין לו ימיו, ואינו נוחל את הארץ.

וכתב החפץ חיים בנדחי ישראל פרק (כה) והנה בגמרא איתא א"ר שמואל בר נחמני א"ר יונתן כל העושה מצוה אחת בעוה"ז מקדמתו והולכת לפניו לעוה"ב שנאמר והלך לפניך צדקך וכל העובר עבירה בעוה"ז מלפפתו והולכת לפניו וכו' ר' אלעזר אומר קשורה בו ככלב וכו' וכתב שם רבינו המהרש"א ענין נפלא ויקר ותוכן דבריו דיש לדקדק מה שאמרו אצל מצוה מקדמתו וכו' אצל עבירה מלפפתו אמנם הנה נודע כי מכל מעשה מצוה נברא מלאך רוחני קדוש והמלאכים הללו הם תמיד מליצי יושר עבורו והם כבנים אצל אביהם כי הוא בראם בפועל כפיו או ע"י פיו בתורה ובתפלה וכן רחמנא ליצלן בעבירה נולדו מלאכים מקטרגים מחבלים והם נוקמים ממנו לעתיד בכל מיני צער ויגון ע"ד מהרסיך ומחריביך ממך יצאו וגו'.

וכתב ספר העיקרים (מאמר ד פר' כה) כשהתשובה היא מיראה אף על פי שיקובל עליה שכר, מכל מקום אינה תשובה גמורה שיקבל עליה השכר הגדול הזה, שכך אמרו רבותינו ז"ל במסכת יומא בפרק יום הכפורים אמר ריש לקיש גדול בעל תשובה שזדונות נעשות לו כשגגות, שנאמר כי כשלת בעונך, עון מזיד הוא וקרי ליה מכשול, איני והאמר ריש לקיש גדול בעל תשובה שזדונות נעשות לו כזכיות, שנאמר ובשוב רשע מרשעתו ועשה משפט וצדקה עליהם חיה יחיה, לא קשיא כאן מאהבה כאן מיראה.

ולכן אם אדם חזר בתשובה מיראה הרי זדונות נעשות לו כשגגות, ואם כן מוחקים לו כל העבירות ונשאר לו רק את המצוות, אדם כזה כיון שאין לו יותר עוונות ונשאר לו רק מצוות שהוא עשה, הרי הוא יזכה בדין וכן הקב"ה ברחמיו מוחק לו כל מלאכי חבלה שנולדו מהעוונות, יותר מזה אדם שחזר בתשובה מאהבה הרי זדונות נעשה לו כזכויות זאת אומרת כל העוונות שלו הופכים להיות כמצוות וכן גם כל מלאכי חבלה הופכים להיות מלאכים טובים שימליצו עליו.

ועוד חשוב לדעת שאין לנו ידיעה עם הבן אדם הוא בינוני חוץ מי הקב"ה שנאמר, "הנסתרות לה' אלהינו והנגלות לנ"ו" ולבני"נו (דברים כ"ט כ"ח), רק הקב"ה יודע בדיוק את הבינונים, אבל כל זה עד יום הכפורים כי מיום כיפור אין יותר בינונים אלא רק צדיקים או רשעים.

לפי זה מובן מדוע הרמב"ם כתב לעיל (הלכות תשובה ג ג) עם עשה תשובה נחתם לחיים ואם לאו נחתם למיתה ולא כתב עם עשה מצוה, כי אין לנו ידיעה עם עשינו את המצוה בשלמות כי עם אדם לא עשה את המצוה בשלמות הרי הוא לא יכול להכריע את עצמו והעולם לכף זכות, אבל לגבי התשובה הרי זה מועיל בין משום יראה או משום אהבה וכמו שכתבנו, שעם עשה תשובה מיראה הרי שזדונות נעשות לו כשגגות ומוחלים לו כל העוונות ונשאר לו רק את המצוות והוא יזכה לספרי צדיקים, ויותר מזה אם עשה תשובה מאהבה הרי זדונות נעשות לו כזכיות וכל עוונות הופכים להיות מצוות והוא יזכה לספרן של צדיקים, ונראה לי שזהו גם כוונת ריש לקיש שאמר בגמרא חגיגה (כז ) פושעי ישראל שמלאין מצות כרימון, כי כיון שאדם חזר בתשובה בין מיראה או אהבה אין לו יותר עוונות אלא רק את המצוות.

יהי רצון שכולנו נזכה לחזור בתשובה שלימה! שבת שלום.

10 views0 comments

Recent Posts

See All

Comments

Rated 0 out of 5 stars.
No ratings yet

Add a rating
bottom of page