יונתן תאנגחוהאו טאוטאנג ז"ל (1940–2008)

יונתן תאנגחוהאו טאוטאנג נולד ב-1 במרץ 1940 בכפר פילן שבמחוז צ'וראצ'נדפור. הוא נישא להאטזאלם רות טאוטאנג בשנת 1970. לזוג נולדו שבעה ילדים – רבקה, דבורה, זבולון, ראובן, יוכבד, דיקלה ורינה – וכל אחד מהם, יחד עם משפחתו, מתגורר כיום בישראל.

ההשפעה הנרחבת של התנצרות מערבית בסוף שנות ה-1890 הביאה לשינויים משמעותיים בקרב שבט המנמשי שחי במיאנמר וצפון-מזרח הודו.

​

המיסיונר הראשון שהגיע למניפור היה הכומר ויליאם פטיגרו, מיסיונר נוצרי סקוטי-בריטי ומחנך. הוא עזב את אנגליה בדרכו להודו בשנת 1890 והגיע לבנגל.

​

מלחמת אנגלו-מניפור (31 במרץ – 27 באפריל 1891) עיכבה את כניסתו למניפור מקאצ'אר (אסאם). לאחר סיום המלחמה, שהסתיימה בניצחון בריטי, הגיע פטיגרו לאימפאל בינואר 1894, והפך למיסיונר הזר הראשון שנכנס למניפור.

​

כפי שצוין, הגעת הנצרות הובילה לכך שרבים מבני שבט המנמשי (קוקי, צ'ין ומיזו) קיבלו על עצמם את האמונה הנוצרית בסביבות 1920, כאשר חלק ניכר מהאוכלוסייה כבר התנצר. עם זאת, בשנת 1950 חל רגע מכריע כאשר חלק מהאנשים החלו להטיל ספק במנהגים ובמסורות שלהם, שדמו להפליא לחוקי התורה.

​

בשנות ה-60, כאשר תורגמה התנ"ך לשפות מקומיות, החלו יחידים בלימוד עצמאי של הכתובים וגילו דמיון מפתיע בין הסיפורים, המנהגים והמסורות של עם ישראל לבין אלו של עמם.

​

שמו של מנשה הפך למוקד שיח, שכן עוד לפני בוא הנצרות, נהג שבט המנמשי – אז עדיין  אנימיזם.– להזכיר בעקביות את השם "מנמשי" בתפילותיהם ובטקסיהם.

​

למשל, בעת רעידת אדמה היו קוראים בקול: "הננו כאן, בני מנמשי; אנו חיים ולא נאבד," שכן לפי מסורתם, אבותיהם רעידו את האדמה בחיפוש אחר צאצאיהם האבודים.

​

יונתן טאוטאנג שירת גם בצבא ההודי במשך שש שנים, שם רכש מיומנויות בספורט, כולל איגרוף. אך הצבא לא היה ייעודו, ולכן עזב את השירות והפך לקבלן, דבר שאפשר לו להעמיק בלימוד מסורת המנמשי, שמזכירה את המסורת היהודית.

​

בשלהי שנות ה-60 התרחש רגע מכונן כאשר ת. דניאל להונגדים, חבר קרוב של יונתן טאוטאנג, החל במחקרו לחשיפת שורשי שבטי קוקי, צ'ין ומיזו, והגיע למסקנה כי הם נמנים עם עשרת השבטים האבודים של ישראל. בהמשך, פרסם דניאל יחד עם שני עמיתיו, יוסף להאנגהל ושמואל סומטאנג, את הספר "ישראל איהובה" – שפירושו "אנחנו ישראלים" – בשנת 1974. הספר עורר דיון ער בקרב בני שבט מנמשי קוקי במניפור.

​

בתחילת שנות ה-60 החלו קבוצות שונות במיזורם ובמניפור לזהות כי יש לשמור את השבת במקום את יום ראשון; אף על פי ששמרו שבת, הן המשיכו להאמין בישו כמשיח.

​

יונתן טאוטאנג היה אחד מאלה שהתמודדו עם תהיות פנימיות בנוגע למסורת המנמשי וזיקתה לחוקי התורה.

הלהט שלו לחשיפת האמת בנוגע למסורת ולמנהגי המנמשי הפך אותו לשותף קרוב של ת. דניאל להונגדים, יוסף להאנגהל ושום שמואל האוקיפ. לפיכך, כאשר התפרקה "איחוד היהודים של צפון-מזרח הודו" (UJNEI) בינואר 1975, יונתן טאוטאנג כבר היה חבר בולט בארגון שתמך באידיאולוגיה פרו-יהודית בהובלת ת. דניאל.

​

בשנת 1975 נחוג חג הפורים לראשונה בכפר ניו פאנגסאנג על ידי "איחוד היהודים של צפון-מזרח הודו". יונתן טאוטאנג תרם רבות להצלחת האירוע, לצידם של הנשיא וי.אל. בנימין, היועץ יוסף להאנגהל, והמזכיר דניאל לונגדים.

​

במהלך האירוע נמסר כי בינה בנימין תיסע לבומביי ללמוד ב-ORT, ארגון יהודי בינלאומי שמעניק הכשרה מקצועית בתחומים כגון דפוס, עיצוב שיער, מיומנויות משרדיות וחינוך לגיל הרך. הקבלה של הקהילה לעולם היהודי הרחב עוררה התרגשות רבה.

​

באותה שנה התקיים גם חג הפסח הראשון בכפר גֶלמוֹל, ביוזמת תושביו ובניהול דוד ג'אמקוסם לונגדים, ראש כפר גֶלמוֹל הישנה, וגם הוא זכה להצלחה.

​

על אף היותם יהודים שומרי מצוות, חסר לבני מנשה מרכיב מהותי – מוהל. לעיתים קרובות פונים הם לבתי חולים לצורך ברית מילה, אך התושבים בכפרים מרוחקים מתקשים להגיע לערים. בשל כך, בשנת 1990 לקח יונתן על עצמו את האחריות, למד את המיומנויות הנדרשות והפך למוהל – נוסע לכפרים נידחים ומקיים את מצוות המילה.

​

הכנסת אורחים הייתה אחת מתכונותיו שהוא אוהב ביותר, ובייחוד כשמדובר באורחים מהקהילה המנמשית השומרת אמונים ליהדות.

בשנת 1990, כאשר הרב אליהו אביחיל ז"ל ביקר את בני מנשה במניפור, יונתן ומשפחתו נמנו עם מקבלי פניו במקום שנדרה מוירנג שבמניפור.

​

מחויבותו של יונתן טאוטאנג ליהדות נשאה פרי כאשר עלה לארץ ישראל ב-3 בפברואר 1998 יחד עם כל משפחתו. הוא גם זכה לראות את נכדיו בארץ.

​

ב-12 בדצמבר 2008 הלך יונתן טאוטאנג לעולמו ונקבר בגבעת שאול – הר המנוחות. מסירותו ליהדות תישמר לעד בדברי ימי בני מנשה.