יוסף להנגהל ז"ל

יוסף זנגחותאנג להנגהל נולד בשנת 1940. בשנת 1960 נשא לאישה את חדווה חטווה בייטה בבורמה, ובשנת 1963 חזר עם אשתו ובתם התינוקת נינגצ'ין (יהודית) לעיר הולדתו צ'וראצ'נדפור. בחסדי שמיים נולדו לזוג חמישה ילדים נוספים.

​

יוסף לנגהל תרם רבות להתחדשות היהדות בקרב בני מנשה בצפון-מזרח הודו. מגיל צעיר הפגין מחויבות דתית עמוקה, אשר הביאה אותו לכהן ככומר בכנסיית האל. מספרים כי ידע את כל התנ"ך (הברית הישנה והחדשה) בעל פה בשפת המיזו, ויכול היה לצטט קטעים ממנו לפי רצונו.

​

הרצון לחקור את מוצאם של שבטי המנמאסי – הקוקי, צ'ין ומיזו – ולחפש את הדת האמיתית, הובילו אותו לבסוף להכרה כי המנמאסים הם צאצאי אחד מעשרת השבטים האבודים של ישראל.

​

בשנת 1971 ייסד יוסף את אולפן הצילום "Lion Photo Studio" בשוק החדש של צ'וראצ'נדפור, אשר הפך למוקד מרכזי לדיונים רבים על הקשר בין המנמאסים לשבטי ישראל האבודים. שניים מחבריו הקרובים במסע זה היו תאנגחולון דניאל להונגדים, מנהל בית הספר התיכון מולנום, ושמואל סומתאנג האוקיפ, מורה בבית ספר תיכון.

​

בסוף שנות ה-60 ערך דניאל להונגדים מסעות מחקר רבים לספריות בומביי וקלקטה. בשנת 1973 נסע שוב לקלקטה ובומביי עם ישראל גנזמונג סואנטאק, ושם פגש אישה יהודייה הודית בשם אסתר עמנואל.

​

לאחר שובו למניפור, דניאל להונגדים לארגון היהודים של מניפור (MJO) על שלושה מסרים מרכזיים שלמד במסעו:

1. היהדות היא דתם של היהודים;

2. ברית מילה היא חובה לגברים יהודים ולגרים;

3. היהודים אינם מקבלים את ישו כמשיח.

​

רבים מחברי MJO, אשר נוסד ב־15 באוגוסט 1972 במטרה לקיים את חוקי התנ"ך, לשמור שבת ולהימנע מאכילת חיות טמאות, דחו את דבריו של דניאל להונגדים, שכן האמינו באמונה שלמה שישו הוא המשיח המובטח.

​

יוסף לנגהל, דניאל להונגדים ושמואל סומתאנג האוקיפ שקעו בלימוד התנ"ך ודיון במוצא שבט המנמאסי. מלימודיהם הסיקו כי ישו איננו המשיח המובטח. שלושתם נהגו להיפגש מדי יום אחר הצהריים באולפן הצילום של יוסף, אך עקב הפרעות מצד לקוחות, העבירו את מפגשיהם לביתו של יוסף לנגהל. בהמשך שינה יוסף את שם האולפן ל–"Judean Photo Studio".

​

בהמשך, כתוצאה ממחקריהם, חיברו דניאלהונגדים, יוסף לנגהל ושמואל סומתאנג ספר בשם "Israel Ihiuve" ("אנחנו ישראל"). כותרת המשנה הייתה: "Israel Chilhah Kuki Thusim Bu" שפירושה: "הקוקי הם צאצאי ישראל". אלף עותקים הודפסו ונמכרו במחיר של 1.25 רופי לעותק. הספר זכה להצלחה מיידית וגרר דיונים רבים בקרב בני הקוקי במניפור, מה שהוביל להדפסת מהדורה נוספת של אלף עותקים.

​

הצלחת הספר שינתה את חייהם של שלושת מחבריו. דניאל להונגדים פוטר מתפקידו כמנהל, שמואל סומתאנג איבד את משרתו כמורה, ויוסף לנגהל התפטר ממשרתו ככומר. שלושתם זכו לבוז ממשפחותיהם ומקהילתם עקב טענותיהם למוצא ישראלי ודחייתם את ישו, כאשר רוב בני הקוקי האמינו כי ישו הוא מושיעם.

​

MJO התפרק עקב מחלוקות פנימיות, שכן עקרונותיו כללו שמירת שבת והימנעות מחיות טמאות, אך לא קיבל ברית מילה, והאמונה בישו הייתה עליונה.

​

וכך, ב־10 באוקטובר 1974, נוסד הארגון החדש "האיחוד היהודי של צפון מזרח הודו" (UJNEI) שמטרתו הייתה לעודד שמירת יהדות בקרב בני הצ'ין, קוקי ומיזו. יוסף לנגהל, נואם כריזמטי ומוערך, מונה מיד ליועץ ודובר. נאומיו שכנעו רבים במניפור ובמיזוראם כי עליהם לחזור לשורשיהם היהודיים.

​

למרבה הצער, גם UJNEI סבל ממחלוקות דומות לאלו שפגעו ב-MJO, והתפרק בינואר 1975. הפלג שנותר עם השם UJNEI כלל את דניאל להונגדים, יוסף להנגהל, שמואל סומתאנג, יונתן טות'אנג ודוד ז'מחוסם להונגדים, שהתנתקו מהאמונה הנוצרית ושאפו להתקרב ליהדות.

בעקבות הדחתו של וי.אל. בנימין מתפקידו כנשיא MJO, תמך יוסף להנגהל במינויו לנשיא של UJNEI. ההחלטה התקבלה פה אחד, שכן בנימין היה איש עסקים מצליח ומוערך, ויכול היה לעזור לקדם את קבלת היהדות ודחיית ישו בקהילה.

​

בשנת 1975 נשלח שוב דניאל להונגדים לבומביי ללימודי יהדות. ההוצאות כוסו מתרומות החברים, בעידודו של יוסף לנגהל. נחמיה פאוצ'ונג גנגטה, עובד עירייה בצ'וראצ'נדפור, מכר את אדמתו ב־30,000 רופי ויוסף שכנע אותו לתרום עשרה אחוזים מהסכום למסע של דניאל להונגדים.

​

בעת שהותו בבומביי, שלח דניאל להונגדים מברקים לקהילה עם הוראות על קידוש, הבדלה וברכות, והחברים נהגו להתכנס בשבתות כדי ללמוד את דבריו.

​

לבסוף נשאו פירות מאמציו של יוסף להנגהל, לאחר שהקהילה שלחה את ת' דניאל לבומביי פעם נוספת, והפעם חזר ת' דניאל למניפור בחול המועד פסח עם ספר תורה מודפס ומגוון ספרי הלכה. ב-21 באפריל 1976 נערכה סעודה חגיגית לכבוד התורה, לציון תחיית היהדות בקרב בני מנשה בצפון־מזרח הודו לאחר 2,700 שנות גלות.

​

יוסף להנגהל מעולם לא זכה לראות את ארץ ישראל, אותה אהב בכל ליבו, אך מאמציו לא היו לשווא. רבים מבני הקהילה עלו לארץ ישראל, כולל אשתו חדווה ובניו מריים סמרה, דניאל יהודה להנגהל ז"ל, אלסי אורח ובת שבע עזר.

​

מרים נישאה לד"ר מאיר סמרה, אנתרופולוג מסידני שבאוסטרליה, ועברה עמו לשם. רוזי דבורה הלכה בעקבות אחותה, עברה גיור בבית הדין של סידני, ונישאה לישראלי בשם שלום לביא. בתו הבכורה של יוסף, יהודית, עדיין מתגוררת בהודו. תקוותנו ותפילתנו היא שיום אחד תזכה להתאחד עם אחיה ואחיותיה בארץ ישראל.

​

ב־18 באוגוסט 2000 נפטר יוסף לנגהל, ובכך הסתיימה דרכו הארצית. תרומתו לבני מנשה הייתה עצומה, והוא מוערך ונכבד על כך. זכרו יהיה נצור לעד בקרב בני מנשה.