היסטוריה של יהדות בני מנשה
חלוצים
שמואל סומתנג האוקיפ
שמואל סומתנג האוקיפ
ביוגרפיה שנמסרה על ידי בנו דוד האוקיפ
סום שמואל (סומטאנג) האוקיפ נולד ב-13 ביוני 1942 בכפר פלבונג, בונגג'אנג, במחוז סנפטי, מניפור, הודו.
בשנת 1969 נישא למרים נגיילם סינגסון, בתו של ראש כפר בית-אל בצ'וראצ'נדפור, ונולדו להם שמונה ילדים: 1) אשה, 2) דוד, 3) שרה, 4) מלה, 5) שלמה, 6) לילי, 7) חנה, ו-8) יעל – כולם עלו לישראל.
תרומתו ליהדות השבט מנמשי, תחת שלטון קולוניאלי בריטי, סווג כ"קוקי" – מונח המציין קבוצה נוודית שנודדת בחיפוש אחר אדמה פורייה לחקלאות. בסביבות 1890, החלו מיסיונרים נוצריים להמיר את דתם של שבטי המנמשי, המזוהים כשבטי קוקי, צ'ין ומיזו.
שבטי המנמשי שמרו על אורח חיים ייחודי ומסורות הדומות לחוקי התורה, בניגוד לשכנים כמו הבורמזים, אנשי מניפור והנאגה, שעבדו אלילים.
שבטי המנמשי (קוקי, צ'ין, מיזו) קראו בתקופות של אסונות טבע – רעידות אדמה, סופות, מלחמות קשות או סכנות קיומיות – ל"זה שמעל השליטים – צ'ונגמאנגפה". זקן או ראש שבט היה נושא עיניו לשמיים ואומר: "אנחנו, בני מנמשי, עדיין חיים", ואז הקהילה הייתה ניצלת בנס.
המסורת והמנהגים של המנמשי היו שזורים בחוקי המקרא, ולכן, על אף התפשטות הנצרות בקרבם, זהותם האמיתית נשמרה – מה שהוביל חוקרים לשאול שאלות רטוריות לגבי מקורם.
מסעם מתחיל בישראל, ממשיך עם גלות עשרת השבטים בשנת 721 לפנה"ס, דרך אפגניסטן, קייפנג שבסין, ועד לבורמה וצפון-מזרח הודו.
למרות הדמיון בין מנהגיהם למסורות ישראל העתיקה, לאחר גלות של 2700 שנה, פניהם נעשו דומים למונגולואידים, ורמת חייהם המבודדת מקשה על זיהויים כשייכים לעשרת השבטים האבודים.
בנוסף, השפעת הנצרות המערבית גרמה להססנות חברתית בזיהוי כשבט אבוד מישראל.
בתוך מציאות זו, סום שמואל האוקיפ יחד עם שני עמיתיו – דניאל להונגדים ויוסף להנגאל – פעלו בנחישות להשיב את ההיסטוריה של עמם לשבט מנשה, בנו של יוסף.
שלושת החברים נפגשו לעיתים קרובות ודנו בשבט האבוד של ישראל. תוצאת מאמציהם הייתה פרסום ספרם "ישראל איהובה" – "אנחנו ישראל" – בשנת 1974, ספר שהפך לנקודת מפתח לדיון בקרב שבט מנמשי-קוקי במניפור. כדי להבין את ראשית תולדות היהדות של בני מנשה, יש להכיר את החלוצים שתרומתם הייתה מכרעת.
דניאל להונגדים, בוגר תואר ראשון, חקר לעומק את ההיסטוריה העולמית, והתמקד בקשרים בין שבטי צ'ין-קוקי-מיזו לבין עם ישראל הקדום. הוא עיין באנציקלופדיה בריטניקה, קרא טקסטים רבים בספריית קולג' צ'וראצ'נדפור, ועמל בלמידת ההיסטוריה היהודית.
בסוף שנות ה-60 נסע לבומביי ולקולקטה כדי לאסוף מקורות מידע על עשרת השבטים האבודים וקשריהם לשבטי מנמשי.
יוסף ג'אנגחות'אנג להנגאל, המבוגר בין שלושת החברים, ניחן בכישרון דיבור ששכנע רבים. הוא שימש מטיף בכנסיית Church of God, והיה בקיא בכתבי הקודש, אך עזב את כהונתו כדי להתמקד בגילוי שורשיו. חבריו סמכו על עצתו.
מאז ייסוד UJNEI ב-10 באוקטובר 1974, שימש יוסף גם כדובר וגם כיועץ, והמליץ על חלוקת תפקידים בהתאם לאדם ולנסיבות.
הוא הציע דניאל להונגדים לא יתמודד לנשיאות, כדי לתת את התפקיד לאחר שיכול להוביל להתרחבות הקהילה היהודית.
עצת יוסף התקבלה, וב-1975, לאחר סיום כהונתו של ו"ל בנימין כנשיא MJO, הגיע אליו יוסף ושכנע אותו להצטרף ל-UJNEI ולהנהיג אותו.
סום שמואל האוקיפ, אחיו של שר הממשלה הנכבד הולחומאנג האוקיפ, היה זמר, אדם משכיל, מורה, ואיש עסקים מצליח בתחום עץ הטיק, רשום כחוק אצל השלטונות.
כזמר וכאמן מחונן, היה לאיש אמון של דניאל להונגדים – רבו וסנדקו. שותפו, יוסף להנגאל, אמר שהאמינו בכישוריו של ט. דניאל, ושהם תרמו יחד להקמת הקהילה היהודית בצפון-מזרח הודו.
סום שמואל האוקיפ הקריב את זמנו ועסקיו כדי לעודד את בני דורו לאמץ את היהדות, והבטיח לתרום קרקע לבניית בית כנסת אם יצליח במשימתו.
ואכן, מזלו שיחק לו, והוא קיים את הבטחתו ותרם שטח לבניית בית כנסת ב-ב. ונגנום טויבואנג בשנת 1977. הבנייה הושלמה רק בשנת 1986.
שם בית הכנסת – "בית שלום" – ניתן על ידי יצחק קאוסטיל, יהודי הודי שנשא את בינה קאוסטיל, אחותו של ו"ל בנימין. הם ביקרו בבית הכנסת ב-1978, אז פעל מדירה שכורה בניו לאמקה. עד היום, בית הכנסת "בית שלום" ב-ב. ונגנום מהווה מוקד לקידום היהדות בצפון-מזרח הודו, ושער לציון.
ב-11 בינואר 1989 נפטר סום שמואל האוקיפ ממחלתו, מבלי שזכה לעלות לישראל – הארץ שליבה היה קשור אליה כל ימיו. מקום קבורתו בכפר קינקינג, צ'וראצ'נדפור.
אך מאמציו לא היו לשווא – רעייתו וילדיו עלו בהצלחה לארץ ישראל. שמואל הותיר אחריו מורשת שנשמרת עד היום בקרב בני מנשה בישראל ובתפוצות.